תפריט
כך נפגשנו: דרך הפרויקט יוצא לי להיחשף ליצירה של נשים חרדיות, יש בזה משהו שונה מבחינתי ומאד מסקרן. מעבר לזה שיש אפשרות להציץ דרך חור המנעול לעולם הסגור, זאת דרך היצירה עצמה. לנשים חרדיות אין באמת את החופש היצירתי לבטא את עצמן, אלא יש מגבלות ברורים – על מה כן מדברים, על מה לא.
לי די קשה להבין איך אפשר לשים מגבלות ביצירה, במקום שאמורים להיות הכי משוחררים, ומה הטעם לכסות את העיניים ולצנזר את מה שיתגלה בחיים עוד רגע. היום זה כבר כמעט בלתי אפשרי לשים חוצץ בין העולם החרדי למציאות.
עם זאת, היוצרות שפגשתי, מקבלות את ההגבלות כעובדה ופועלות בהתאם. אורי למשל כתבה ספר לבנות מצווה, ומסבירה לי איך זה נראה דרך ההבנה שלה.
1. על מה מדבר הספר?
זה ספר לבנות נוער, סיפור בת מצווה. על מפגש של נערה חילונית, שנפגשת עם קרובת משפחה בעלת תשובה, ודרכה היא מתחברת לתכנים יהודיים.
2. למה היה חשוב לך לכתוב כזה סיפור?
כתבתי אותו לאחיינית שלי, מתוך זה שחיפשתי לה מתנה לבת מצווה. רציתי להביא לה ספר, שלא יהיה תורני מידי, ושלא יהיה סתם משהו. לא מצאתי משהו מתאים ובסוף ישבתי וכתבתי.
הספר נכתב כסיפור אישי, תוך כדי שאני רואה אותה מולי. היא לא באה מהעולם הדתי ורציתי לחשוף אותה לתכנים של משמעות הגיל הזה.
היום בעולם החילוני, בהרבה מקרים חושפים אותם לתוכן רפורמי, שמביא את היהדות בצורה מאד מסוימת. באופן כזה, לא תמיד מקבלים את כל התמונה וכאן, בספר, יש לה יכולת השוואה.
3. מה בעיקר רצית שהיא תיקח מספר?
לספר קוראים ‘מישהו לדבר איתו’. זה בפרוש ספר מגמתי שבא להעביר ערכים, להעביר מסר מסוים ולא רק בא להציף נושא.
הדמות עוברת תהליך של שיחה עם אלוהים ותפילה, וזה הדבר המרכזי מבחינתי שהייתי רוצה להעביר. היא לא חוזרת בתשובה זו לא המטרה, אלא להראות את העניין של תפילה שגם רווח גם בעולם החילוני, גם אם זה לא בשפה של התפילה.
4. איך חוגגים בת מצווה בסביבה שלך?
אני גרה בבת עין, וזה יישוב מאד מגוון, יש הרבה זרמים. אצלנו חגיגת הבת מצווה עצמה היא רק לבנות. הבת מצווה בד"כ מספרת משהו, מביאה דבר תורה. זה יותר 'ישיבת בנות’ ואם באים קרובי משפחה או גברים, הם נשארים בחוץ.. לכן הרבה פעמים, כבר מראש לא מזמינים.
5. וזו השיחה שרצית לספר דרך הדמות?
בעולם החילוני אין תמיד משמעות עמוקה לעניין הבת מצווה, הרבה פעמים זה קצת יותר שיטחי, ובחברה המסורתית יש יותר ערך. היה לי חשוב להעביר את המשמעות של הגיל הזה.
6. לפי העולם הדתי, המשמעות היא להיכנס לעול מצוות
נכון אבל זו לא הציפייה כאן, אלא יותר המפגש עם ההיסטוריה של עם ישראל, עם הדורות, עם הסבתא, עם סיפורי משפחה – ההסתכלות רחבה יותר, מעבר ל'אני הפרטי’ שלי..
7. זה ספר שמשווק לקהל חילוני?
בסוף שיווקו את זה לקהל חרדי, שאפשר לדבר מולו באופן ברור. הסבירו לי שבעולם החילוני, צריך יותר להצפין את המסר, לא להיות כל כך ישירים.
8. מפתיע, זה ספר שעבר את הביקורת של הרבנים? בכל זאת זה מעלה נושא רגיש
הספר עבר המון שינויים ובדיקות ושינו את הנוסח המקורי שלו. למשל מתואר אירוע של הכיתה, שאין בו בכלל בנים. זה למי שמכיר את החברה החילונית, זה נשמע באמת מוזר קצת..
זה התהליך שעברתי עם הספר מול סופרים חרדים, שהורידו דברים שכתבתי. האמת שבכלל נדהמתי שהספר עבר, כי יש פה המון רעיונות שקשורים לאמונה וזה משהו שלא מדברים עליו. הם מפחדים להציף נושאים כאלה, כי זה פותח פתחים, אבל הנה אשרו אותו.
זה מעיד שהחברה החרדית עוברת תהליך – לאט לאט נפתחים, אם כי לא כולם. היו כאלה שהגיבו קשה, חנויות שהחזירו את הספר ומצד שני היו הרבה אנשים שנפתח להם משהו מאד חזק, בכיוון של עבודת ה’ ותפילה, בזכות הספר.
המטרה היא לא להגיע לכולם, גם אם הספר פתח לכמה אנשים משהו, זה עשה את שלו.
9. ראיתי את הביקורת הזאת של המסרים גם בקולנוע הנשי-חרדי. יש ממש הקפדה מה אומרים ומה לא, זה לא קצת נאיבי שבאמת אפשר לחסום את המציאות דרך צנזורה והגבלות?
קהל היעד שקורא את הספר אלו נערות בגיל 12, הגיל בו מתחילות השאלות והדמיון עובד שעות נוספות.. וכן, צריך להקפיד בבחירת המילים, כי אם למשל אם יכתבו על מסיבה, אין לאותן בנות את הכלים הנכונים לעשות הפרדה ולהתמודד עם מה שזה יעלה להן לראש. מנסים להגן על שכבת גיל מסוימת.
10. המשכת לכתוב?
אני כותבת כל הזמן. יש לי ספר אחר, יותר סיפור היסטורי, שהיה לי משא ומתן לגביו מבחינת התכנים. עשו בו שינויים, אבל עד היום לא קיבלתי אישור לספר, וחוץ ממנו יש עוד דברים שמחכים. אני כותבת גם לילדים שלי ואני נהנית מזה, אפילו שזה נשאר בתחום הבייתי. כמובן שיהיה נחמד אם אצליח להוציא החוצה, אבל זה זקוק לסיעתה דשמייא שלו.
