תפריט
כך נפגשנו: האופוריה סביב ההיריון, (שלא נדבר על הלידה וגידול הילדים), משכיחה לפעמים שיש מקרים אחרים. זה נשמע מאד פשוט. רוצה ילד? תעשי! רק אחרי שנחשפים לסיפורים האישיים של מי שקרוב לנו או עוברים את הקושי בעצמנו, מבינים כמה שם זה לא כזה פשוט וכמה כח צריך.
לפעמים, כמו אצל אושרית, זה פשוט לא נתפס. אושרית שלחה לי מייל, עם רצון להשמיע את הסיפור שלה, בתקווה שייתן כח לנשים אחרות.
אנחנו מתחילות את הראיון כשאושרית מנסה לתפוס רגע לשיחה, תוך כדי טיפול בבנה הקטן, בן ה – 4 חודשים. הסכמתי איתה שזה שלב לא קל..בטח לא בילד ראשון, ומכאן המשכנו:
1. לא קל, אבל חיכית לו הרבה מאד זמן
או הו כמה שחיכיתי. הסיפור שלי מאד ארוך ומפותל.. התחתנתי בגיל 22 ומאד רצינו ילדים. אחרי תקופה שניסנו ולא הלך התגלה כי בעלי סובל מתסמונת קליינפלטר שזה אומר חוסר מוחלט של תאי זרע. החלטנו ללכת לתרומת זרע ואחרי שעברנו התאמות שונות הגיע השלב של הטיפולים.
2. הייתה לכם תמיכה מהסביבה בתקופה הזאת?
אף אחד לא ידע שאנחנו בטיפולים. גם לא סיפרנו למשפחות אצל מי הבעיה, למרות שהיו חשדות אצל המשפחה שלו, שדווקא אצלי הבעיה..
הבינו מסביב שיש משהו. בכל זאת אחרי שנה שנתיים מהחתונה, מצפים לילדים ורואים שאין כלום. היו המון מבטים והרבה חקירות שעוררו תחושה מאד קשה.
3. מה עזר לך מול זה?
לי כל הזמן היה בראש רק מטרה אחת – להביא ילד! לא מעניין אותי מה אנשים יגידו או יחשבו, איזה מבטים נועצים בי, אני רוצה ילד! למה אני צריכה ‘להיענש’ ע"י האנשים? כל הזמן אמרתי לעצמי 'אושרית אין מצב שאת עוזבת את העולם הזה בלי ילד!’ זה מה שהחזיק אותי.
4. איך הרגשת בטיפולים?
הטיפולים היו מאד קשים, המון הורמונים, עליתי 28 ק"ג. המון בדיקות, 3 פעמים בשבוע הגעתי מהמושב לירושלים במונית צמודה. לא עבדתי, רק הוא פרנס ואלו הוצאות אדירות. כל פעם שנסעתי לעוד זריקות ועוד הורמונים, אמרתי לעצמי 'אושרית את הולכת להביא ילד, מה אכפת לך הקושי הזה’
5. התהליך הצליח? הייתה קליטה?
בפעם הראשונה הייתה הפלה. בפעם השנייה, עד שכבר הייתה קליטה, התקשרו כשהיינו בדרך לבית חולים ואמרו שאי אפשר להחזיר את העוברים.
בפעם השלישית נקלטתי להריון והיו לי תאומים. מאד שמחנו אבל מההתלהבות לא ספרתי לאף אחד, גם לא להורים שלי. הייתי כל כך שקועה בהתרגשות, ששכחתי להודיע לבית חולים על הבדיקה ולא לקחתי את הזריקות תמיכה שעוזרות לעוברים להתבסס.. הייתה הפלה ופה אמרתי זהו.
6. אפשר להבין.. אחרי כזה דבר יש כח להמשיך?
זה היה מייאש מאד, אבל אחרי זמן מה, ניסיתי לשכנע את בעלי שנעשה עוד טיפול. הוא התייאש. כל הזמן שאל אותי 'למה את צריכה לעבור את כל הסבל הזה בגללי?’ בסוף הוא הסכים שננסה. כשנסענו להחזרת עוברים, הוא קנה לי פרחים ואז היה רגע שאני לא אשכח, הוא אמר 'אם הפעם זה לא נקלט, אנחנו מתגרשים ואת תתחתני עם מישהו אחר’.
7. הופתעת?
מאד! לא חשבתי על זה, אהבתי אותו. מאד כעסתי, רציתי שנמשיך עוד. אם כבר אני אמורה להתייאש לא אתה, אפילו שזו בעיה שלך. מי שסובל זו גם אני.
8. אבל יש עוד אפשרויות..
הוא לא רצה אימוץ. הוא רצה שאני אחווה את ההיריון והלידה. צריך להבין שהוא באמת אדם מיוחד.. ועם זאת זה לא נקלט. הוא ביקש שאני אאסוף את הדברים ואלך להורים שלי.
לקחתי שקית ניילון כמו של שוק, שמתי פיג'מה עוד 2 החלפות ונסעתי להורים שלי. לפני שהגעתי אליהם, עשיתי טיפול מאד מפנק אצל קוסמטיקאית, אמרתי שאני לא אגיע עם הבאסה הזאת. ההורים שלי מאד חיבקו אותי, אבל היה להם מאד קשה כי מאד אהבו אותו. אמא שלי ראתה אותי כשהגעתי ואמרה 'שאלוהים ישלח לכל אחד את המזל שלו’ וזהו. באותו רגע חשבתי עד כמה אמא שלי מדהימה.
9. איך זה היה נראה כשהתחתנת שוב?
התחתנתי אחרי שנתיים עם איש מדהים. בהתחלה היה לי חשוב שיבינו שזה לא אני עם הבעיה. לקח לנו קצת זמן עד שנקלטתי, אבל אחרי שנה ושלושה חודשים, בדיוק היום כשאני מדברת איתך, עשיתי את הבדיקה ההיא..
10. תתארי איך היה נראה הרגע
זה היה בדיוק היום לפני שנה. עשיתי את הבדיקה הביתית וכבר לא ממש התייחסתי אליה, זרקתי את זה והלכתי לראות טלוויזיה. אחרי כמה דקות בעלי מגיע ושואל אותי מה זה 2 פסים בבדיקה? עניתי לו שזה אומר שיש הריון.
'זה מה שיש לך’ הוא אמר ואני הסתובבתי אליו. ראיתי אותו עומד כשביד אחת המקלון וביד השנייה הדף של ההוראות שימוש, מחייך, ואני פשוט לא מעכלת שסוף סוף גם אני..!
(– אושרית חנוקה מבכי, וגם אצלי נרשם טפטוף מקומי—)
היום יש לנו תינוק, אליסף שמו, ואני כל כך מודה לבורא עולם על המתנה הגדולה שקיבלנו.
אושרית שלי.
