תפריט
כך נפגשנו: ניסיתי לתאם עם פמלה מועד לשיחת עבודה ארוכה. כשאמרה שבחודש וחצי הקרובים היא עסוקה, היה ברור שאשאל ‘למה’. “אני נוסעת לקארול, חברה מאד טובה, שלא ראיתי 33 שנה”. מייד חשבתי שזה נשמע כמו התחלה של סרט. או לפחות התחלה של שיחה.
1. מתי הכרתן?
נפגשנו בתיכון. שתינו גדלנו בעיירות קטנות בפנסילבניה.
2. למה נפרדתן?
היא הלכה ללמוד במונטריאול, להיות אחות, והתחתנה עם רופא לבריאות הציבור, מבריטיש קולומביה, שזה הצד השני של קנדה. הם עובדים עם האסקימוסים באזור ועם ילידים מקומיים אחרים. אני סיימתי ללמוד בארה"ב ועליתי ארצה.
3. תארי את המפגש האחרון שלכן
הפעם האחרונה שראינו אחת את השנייה זה כשיצאנו לטיול בטבע, טיפסנו על איזה הר. אני זוכרת אותנו עולות את ההר ועומדות ומשקפות על הסביבה. זה היה באביב, היה מזג אוויר נעים.אני ממש זוכרת את ההרגשה הנעימה גם מלהיות יחד וגם של כל המסביב שם.
4. על מה את חושבת שתדברו כשתפגשו?
בעיקר נדבר על מה עבר על כל אחת בשנים הארוכות האלו. אני יודעת שלשתינו היו רגעים לא קלים, ועכשיו תהיה הזדמנות לשתף אותה פנים אל פנים.
5. איפה את רואה את הדמיון בחיים שלכן?
בשיחות על גידול ילדים.. זה לא פשוט. יש לה בת שהיא בערך בגיל של הבת שלי, וכשהיא תיארה לי את הקושי שלה איתה, נורא הזדהיתי איתה. זה היה מאד מוכר.. למרות המציאות השונה והמרחק.
6. עד כמה האינטרנט שינה את התקשורת בניכן?
כל השנים בלי האינטרנט, היה קשה להתגבר על המרחק. היינו מדברות פעם בכמה שנים והייתי מקבלת ממנה כל שנה גלויה לכריסטמס. היום זה ממש אחרת. אנחנו מתכתבות במייל, אפשר לראות תמונות ואנחנו מדברות אחת לכמה חודשים. אני עדין מקבלת את הגלויה, אבל היום לפעמים היא אינטרנטית..
