שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 130, רחל. רחל האחרת

כך נפגשנו: צלצול פעמון באמצע הבוקר, בפתח הדלת עומדת אישה מבוגרת בעלת שיער קצר, לבן, ומחזיקה בידיה קופסת קרטון מלאה בשזיפים.

‘סליחה, את אולי מכירה את המורה ליוגה שגרה כאן?’ אני מפנה אותה לסמטה המקבילה, 'נדמה לי שזה שם’ אני מצביעה. 'היא לקחה אותי מהים כמה פעמים ואני רוצה להגיד לה תודה’ וסיפרה שזה מזכיר לה שיר של זמר צרפתי, שהסתובב ברחבי העיר עם צנצנת חרדל.. נתתי לה את הטלפון שלי אם לא תסתדר ואכן התקשרה מאוחר יותר 'לא מצאתי’.

 זה נגמר בזה שלמחרת ב – 7 בבוקר שתינו מוצאות יחד את המורה ליוגה (אמא של הבייביסיטר שלנו..כך הסתבר..!) ונוסעות יחד לים. כל הדרך דברנו על העבר. אני חשבתי על סבתא שלי ששמה גם היה רחל ואם היתה חיה, היתה בגילה כיום. כל כך הרבה דמיון. כל כך הרבה שוני.

1. למה היית רועת צאן? 

כי זה מה שרציתי. 11 שנה הייתי רועת צאן. אני מעיר הבירה של הסהרה, ממרקש. אבי היה איש דתי שעסק במסחר, היה יבואן של תה והיו לו עדרים.  הייתה לנו אישה ערבייה מקסימה ששירתה אצלנו,  קראו לה אמ'בארכה, כמו 'מבורכת’.

תמיד הלכה עם ילד אחד על הגב, אחד פה על הצד וילד אחד היא לוקחת בידיים.. פעם אחת הלכנו איתה לראות את העדר, וכשבאתי לארץ אמרתי שאני רוצה רק את זה.

2. מה ההורים שלך אמרו על זה?

אמא שלי הייתה כמעט באבל, לא הבינה מה בת של רב קשורה לזה. היתה אומרת במרוקאית 'סרחיי אמ'עאז’ 'הולכת עם הכבשים’. הייתה אומרת לאחי “אלבר, שב שב, אחותך ירדה מהפסים, 'סרחיי אמ'עאז’ הולכת אחרי כבשים, לא רוצה להתחתן והיא כבר בת 19 וגם היא צמחונית..! אבל זה מה שרציתי.

3. מה רעיית הצאן נתנה לך?

את כל ההשכלה שלי עשיתי שם. נכון אח"כ הייתי באוניברסיטה ובמכללה אבל – ללמוד ולקרוא ולשבוע מרחבים פתוחים ושדות ועונות וגשם ואוויר ואת הולכת עם 360 -400 ראש והם מקשיבים לך ואת יודעת מתי ינוחו וכמה יאכלו  – זה משהו חלומי

4. זה ללמוד על הסדר ביקום

זה ללמוד על סדר ביקום ועל הבהמה הטובה הזאת והחכמה הזאת לדעתי. תמיד היו לי ויכוחים עם הרפתנים שהפרה היא סתם טיפשה רק אוכלת ואיפה שדורכת, עושה תעלה. הכבשה לעומתה חכמה – הכבשים הולכות בשורה חזיתית, המשכוכית מצלצלת, כולם אחריה.

הן יודעות מתי לנוח – יש שעת מנוחה, ושעת רביצה, והשתוללות של הקטנים עם האמהות שלה.  אחר הצהריים מתחילה שעת הלחץ, שהן שומעות את הפעיות של הקטנים שנשארו בדיר. אז מתחיל מתח, ועצבנות ודהירה להגיע, ולבוא, ולהניק וכל המערכת הזאת היא סימפוניה של צלילים, של רגשות, של רגעים.

5. וזה הרבה לבד

לבד שנותן לך הרבה חשיבה ושלווה ורוגע, ואח"כ באות העייפות והחליבה. זו עבודה פיזית קשה אבל לצידה כל כך הרבה סיפוק. אם את עושה את מה שאת אוהבת 50% של הצלחה מובטחים לך ! זה שלך ! אחר כך זה נגמר. יצאתי ללמוד חינוך ולא הייתה ברירה כשילדתי הייתי צריכה לעשות שינוי.

6. את בחרת אחרת ממה שהיה מקובל, מה תמליצי למישהו שמתלבט במה לבחור?

אני לא מצליחה לרדת לעומק, להלך הרוח של הצעירים ממני ב 50 שנה .. אני רק מבקשת מהם להיות שלמים עם מה שהם מחליטים לעשות ולרצות מאד את מה שרוצים לעשות. לא לעשות כי זאת האופנה. לבדוק אם זה מתאים לי, אם אני מסוגלת, אם אני עושה את זה באהבה.

וטוב קצת להקשיב למה שאומרים ההורים. לא בכדי אומרים "אילו זקן יכל וצעיר ידע”, אולי לי זה קל לומר, אבל אני אומרת את מה שאני חוויתי.

7. תני דוגמא של מה שאת למדת מאיש מבוגר

אתן לך דוגמא של התנהגות שחוויתי בבית, להבין מה זה כבוד דרך הגישה של אבא שלי אז לערבים. הם היו באים אלינו עם הסוסים שלהם ועל האוכפים שקי חיטה. אחי הבכור תמיד אמר לי 'תדעי לך הערבים באו אלינו כל הזמן עם שקי חיטה, גם כשלא היה לחם במלחמה. תמיד באו, ומילה אחת כתובה לא הייתה בין אבא לערבים. הם כיבדו אחד את השני, עד שעזבנו את מרקש’. הסיפור הזה עושה לי דמעות ומלמד אותי הרבה.

–   השיחה לא נגמרה בזה, אחר כך מצאנו עוד הרבה מן המשותף, החל בזה שכלתה הייתה הגננת של ביתי, שרחל שירתה בצבא בדיוק בשכונה שנולדתי בה, סיפורים על מקומות רחוקים שהייתה בהם, ארצות המולדת של הורים שלי, תיאורים על הערים בהם חיו, החופים בהם התהלכו ועוד ועוד –

 ———-

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים