דף הבית » יום 86, רחלי. חנוך לנער על פי דרכו 

יום 86, רחלי. חנוך לנער על פי דרכו 

כך נפגשנו: הסיפור של רחלי מאד נגע בי, כיוון שהוא מספר לי דברים שראיתי בעיניי – מערכות חינוך שמפתחות נוקשות למי שמביע קול אינדווידואליסיטי, יציאה מהמסלול. אני תוהה אם מישהו שם מ'המחנכים הגדולים’ חשב לפעמים מה המחיר של הנוקשות, שאותו משלמים התלמידים? בשם הצדק שלו כמובן..

לפעמים הצלקת נשארת, לא משנה כמה זמן עבר, תשמעו את רחלי. רחלי גדלה בחינוך דתי-לאומי-חרדי וחזרה בשאלה, אבל הסיפור הוא לא על החזרה בשאלה, אלא על בניית מחדש של הדרך האישית. יש פה כמה רבדים של מסרים שכדאי להקשיב להם טוב.

1. מתוך מה הצלחת למצוא את הדרך שלך?

אף פעם לא הייתי קונפורמיסטית, ותמיד הרגשתי שנולדתי במגזר הלא נכון. אני זוכרת את עצמי מגיל צעיר בפזילה מתמדת לכיוון מקומות בלתי מושגים. אלא שאז, באטמוספירה החברתית שהייתי בה, שינוי כזה פשוט לא היה אפשרי.

2. היום את כבר כמה שנים אחרי שחזרת בשאלה, את יודעת לומר אם יש לזה מחיר, ואם כן מהו?

המחיר הגדול ביותר של היציאה בשאלה הוא הבדידות, ולכן יש הרבה שמעדיפים לשמור על מצוות מינימאליות העיקר שלא יוצאו אל מעבר לגדר.

הייתי צריכה להקים בית משלי ולגבש עצמאות, כדי להיות מסוגלת לעמוד בפני עצמי ולהגיד את דעותיי, מבלי להיות תלויה באישור של הקהילה מסביבי.

3. בעלך נשאר דתי, ובעצם את מנהלת היום זוגיות מעורבת, עד כמה היא אפשרית?

אני חושבת שיש משהו נורא מגוחך בלחשוב שאותה בת קול, שמכריזה מי מיועד למי כשנולדים, עושה אבחנות מגזריות. אני בעד זוגיות מעורבת לכתחילה. הדת היא בסך הכל עוד פרמטר של מחלוקת שיכולה להיות בין בני זוג, בדיוק כמו דעות פוליטיות או תחומי עניין.

אני לא רואה סיבה שאמונות שונות יפריעו לאהבה. ההיפך, אני מרגישה שבעקבות השינוי שעברתי יש משהו מאוד מפרה בזוגיות שלנו, זה נותן לה מימד עמוק של הקרבה אמיתית אחד למען השני ולא סתם שני אנשים שמסתדרים רק כי הם חושבים אותו דבר.

במקום של הויתור- שם נוצר הקשר האמיתי. אז נכון שיש שאלות לגבי חינוך הילדים אבל אלו שאלות שיכולות לעלות גם בין בני זוג באותו מגזר, ובסך הכל, אין לי שאיפה שילדיי יהיו דתיים או חילוניים, יש לי שאיפה שיהיו מאושרים.

4.  היית מאושרת בדרך החינוך שקיבלת?

למדתי בחינוך אליטיסטי ונוקשה שלא הייתה בו סלחנות ולקח לי המון זמן לעכל ולהתמודד עם הטראומות שחוויתי שם. גדלתי בבני ברק, במשפחה דתית-לאומית-חרדית. התחתנתי בגיל 20, הלכתי בתלם.. אחרי הלידה של הבן השני שלי עברתי טלטלה.

פתאום קלטתי שהפסדתי את הרווקות שלי ובכלל, ברגע אחד התחיל תהליך בו הבנתי שכל הבחירות שלי עד השלב הזה, היו מושפעות מהחברה סביבי. הייתי מנותקת מעצמי.

5. מה השאיר את הטעם המר?

באולפנה בה למדתי הייתה מנהלת שידה בכל. הייתה לה שליטה מוחלטת בכל דבר. כל הזמן תחושה שאתה נמצא תחת מעקב  והעוצמות שלה פגעו בי מאד.

6. תנסי להמחיש, מה זה אומר העוצמות האלה?

למשל כשהייתי בכיתה יא’ היינו אמורים לנסוע במשלחת לפולין, סבתא שלי ניצולת שואה והיה לי מאוד חשוב לנסוע. עבדתי בבייביסטר וחסכתי אגורה לאגורה. ואז, ברגע האחרון הודיעו לי שאני לא אסע בגלל איזו שטות קטנה שעשיתי. לא היה מדובר במשהו חמור או יוצא דופן לגילי, אבל הסטנדרטים שם היו כ"כ גבוהים ואבסורדיים והעונשים פשוט לא היו פרופורציונים לחומרת המעשה. צורת הענישה הייתה נקמנית ואישית.

אני זוכרת עד היום את תחושת ההשפלה והתסכול, וכנראה שאם זה מלווה אותי כ"כ הרבה זמן, לא היה מדובר בעונש מידתי.

7. את עוד חוששת מאותה מנהלת?

עד היום יש לי פחד לראות אותה ברחוב. יש לי חלומות שמתקשרים אליי שאבוא לקחת את תעודת הבגרות מבית הספר, ואני מפחדת לבוא, כי אני מפחדת לראות אותה. מדהים כמה השפעה שלה עלי הייתה הרסנית, והרת גורל

8. היית רוצה להגיד לה משהו? להעמיד אותה במקומה?

 זה מעניין כי תמיד אהבתי לכתוב, מאז שהייתי קטנה, ואני ממש זוכרת שכשקיבלתי את כל העונשים האלו ולא הייתה לי זכות דיבור אמרתי לעצמי, יום אחד, אני אגדל ואהיה עיתונאית, ואז אפתח את הפה.

והנה היום אני פובליציסטית ב- YNET ויצא לי כבר מספר פעמים להבליח פה ושם ביקורת על החינוך הזה, ולקבל תגובות מאימהות דתיות שעוררתי אותן למחשבה. לא אומר שזו נקמה, יותר תחושה של סגירת מעגל ועשיית צדק.

9. יש משהו שהיית רוצה לומר להורים בהקשר הזה?

המסר שלי הוא בעיקר להורים ששולחים את הילדים שלהם למערכת החינוך הדתית הקלאסית. במערכת הזאת יש להורים אמון עיוור במחנכים, שלא כמו במערכת החינוך החילונית. יש תופעת הערצה כלפי הרבנים והמחנכים והתלמידים הם ממש כחומר ביד היוצר. שייקחו בחשבון את ההשפעה העצומה.

אני זוכרת שכשהייתי בפנים הייתה תחושה של הארה, אבל כשיצאתי החוצה ללמוד באוניברסיטה ופגשתי את העולם האמיתי קיבלתי זבנג לפרצוף. כל הסטריאוטיפים וההתנשאות שהייתה לי כלפי העולם החילוני, כאילו כל האמת נמצאת אצלי התמוססו. פגשתי בחילונים איכותיים ורוחניים ונאמנים לעצמם הרבה יותר ממה שאני הייתי. פתאום הבנתי שמכרו לי אידיאולוגיה פשטנית ומצומצמת, ע"י השחרת כל דבר שמבחוץ, תוך כדי התעלמות מהחולאים הרעים הרבים שהמגזר הדתי לא חף מהם.

————

רחלי מלק בודה

רוצים לקרוא את רחלי?

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים