שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 36 – רננה. תתעוררו! אין ייאוש כלל

סטודנטית שנה ג’ לעבודה סוציאלית בתל חי

כך נפגשנו: בשני בערב יצא לי לקחת חלק בדיון פייסבוקי על ‘המצב’. על הרופאים השובתים, מה שתואר כאן בראיון עם ד"ר אורלי מיכאלי. הלכתי לישון בהרגשה ששוב פעם רק דיבורים, לא באמת קורה משהו מעשי. למחרת בבוקר נחת אצלי מייל שקורא להתעורר, לקום ולעשות, לא רק לדבר, להצטרף ל'מסע’. גייסתי את כל הסקפטיות שלי ודיברתי עם רננה.

1. מאיפה נולד הרעיון למסע הזה 'התעוררות’?

בשביתה האחרונה של העובדים הסוציאליים, הסטודנטים בתל חי היו מאד פעילים ותך כדי השביתה, שהסתיימה בצורה מדכאת, התפתחה הבנה שאפילו אם יעלו את המשכורת ב – 1,000 ₪, זה לא מה שיפתור את הבעיה. יש בעיה מבנית ועמוק, סדר עדיפויות לקוי.

מתוך זה הגיע הרצון לעשייה. דווקא אנחנו שמצד אחד באים מהשטח ורואים מה קורה שם ומצד שני בעצמנו לא יכולים לגמור את החודש, צריכים להיות הראשונים שמתריעים וצועקים בקול.

2. התוצאות העגומות של השביתה האחרונה לא מייאשות אותך? יש לך בכלל כח להמשיך?

לא, אני לא מיואשת. הייתי מספיק במקומות של ייאוש בחיי,  והגעתי לתובנה שהייאוש הוא לא האמת. ייאוש זה מבחנים חיצונים שבאים אלינו. אם הייתי נכנסתי לייאוש, לא הייתי יוצאת מהבית. אם היה משהו שנתן לי כח להמשיך, זה דווקא הסוף של השביתה.

3. מה הבנת שם?

ברגע שאת מבינה את המבנה החברתי, את לא מופתעת שאלו התוצאות של השביתה, ושלא מאפשרים לך להרוויח שכר הוגן. את האוכלוסיות שאנחנו אמונים עליהם, לא סופרים אותם שם. כמו שאני מסבירה למטופלים שלי להאמין בעצמם ולהיות מחויבים לעצמם, ככה אני מחויבת לעצמי.

4. עכשיו מתחיל 'המסע’, מה המטרות שלו?

המסע זהו שם של התהליך כולו, וחלק ממנו זה האירוע של יום רביעי. אנחנו רוצים לייצר פעולה ארוכה ותהליכית שתייצר קואליציה כמה שיותר רחבה של ארגונים חברתיים ואזרחיים, שבסופו של דבר יהפכו לקבוצות כוח, שיפעילו לחץ על מקבלי החלטות.

5. אני שוב מנסה להבין, היו כבר הפגנות, שביתות, תהלוכות,  מאיפה את מביאה את האופטימיות לשינוי?

אמונה זו מילת המפתח. אם אין את זה, אין כלום. אני לא אדם דתי, אבל מבפנים אני מרגישה דתייה, מאמינה.

6. ואת חושבת שיש לסטודנטים את הכח לשנות במדינה?

אני כבר עם קילומטראז, בת 33. לא ילדה תמימה שפקחה את העיניים. אני מאד מאמינה בכח של אנשים. הסטודנטים הם גרעין הפעולה הראשוני.

7. לאיזה סוג של תוצאות את רוצה להגיע?

לעורר מודעות. שאנשים ישאלו את עצמם למה זה, שיבינו שיש עוד קולות, שכולם מרגישים שקשה להם, שהם חנוקים, שאין להם דרך לחיות בכבוד. בעיקר לצאת מהניכור, מהמקום האישי, ולהבין שאנחנו קבוצה.

8. זו הסיבה שבחרת בעבודה סוציאלית כמקצוע?

הייתי בחיפושי דרך הרבה מאד שנים. ניסצי המון דברים, גרתי בניו יורק שנה, למדתי תאטרון, למדתי באוניברסיטה. בסוף הגעתי למסקנה שעבודה סוציאלית תחבר עבורי את העולם של התיאוריות לעולם המעשי. וזה עושה לי מאד טוב

9. מה את מאחלת לעצמך?

להמשיך בעשייה. לשמור על רמת עשייה גבוהה ולא רק להתעסק בעניינים האישיים. להיות תמיד עם יכולת לעשות לביתי וגם למען אחרים.

רוצים גם להצטרף למאבק? הפרטים פה >

הנושא חשוב לכם? שתפו את הפוסט | הצטרפו לפייסבוק >

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים