שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 121, רויטל. האפור היום ורוד מאד.

כך נפגשנו:  נפתח בוידוי – כשרויטל אמרה לי שהיא יועצת מס, שיש לה משרד ועובדות, קצת נלחצתי. נזכרתי בעבודה הראשונה שלי, אז עסקתי בלראיין חשבי שכר ומנהלי כספים בחברת השמה. אפשר לקרוא לה התקופה האפורה בחיי. היה יבשושי ורציני מידיי לאדם כמוני. שלא נזכיר כמה פעמים שמעתי בחיי את ההמלצה המפתה שאלך ללמוד ראיית חשבון.. אני! זאת שחייבת להחזיק צבעים ביד, כן בטח..

אבל החלטתי להישאר נאמנה לרעיון הפרויקט, זוכרים? לכל אישה יש סיפור והתחילה השיחה עם רויטל. התחילה ובקושי יכלה להסתיים, כי לא הפסקנו לקשקש כמו שתי חברות ותיקות שמכירות שנים, כל כך הרבה מהמשותף, כולל שנולדו וילדנו באותן שנים, הסיפורים מהבית, החשיבות של הלימודים. אה כן והיא מסיימת ראיית חשבון היום… היה ראיון תוסס, אמרתי קודם משהו על אפור?

1. מי מהווה לך השראה?

ההורים שלי הם מוקדי ההשראה לכל דבר שאני עושה היום. הם שני אנשים עם ערכים מאד יציבים, שפחות דברו ויותר עשו בשטח. היום כל פעם שקשה לי אני נזכרת מה הם השיגו, בתנאים הרבה יותר קשים, וזה מחזק.

2. תארי אילו מין אנשים הם?

אנשים מאד טוטאליים לילדים שלהם והחינוך היה לפני הכל. תמיד הם אמרו גם אם לא יהיה מה לאכול, לימודים יהיו! והם שימשו דוגמא אישית.

גדלתי במקום שהיה אז קטן, בקרית גת. אבא שלי התנדב שם ברוטרי ובכל מיני מקומות. לאן שלא הלכתי שם תמיד שאלו אותי בכזו הערכה ‘את הבת של סיטון?’ הכירו אותו, ידעו שהוא איש מאד ישר. גם השם של אמא שלי, תמיד פתח לי דלתות. מאד העריכו אותם. במשך שנים אבא שלי היה קצין חינוך במשטרה, ובגיל 60 עשה הסבה מקצועית ופתח משרד של ייעוץ מס.

אמא שלי היא סיפור מופלא איך שהיא לא ויתרה ובתוך האמהות פיתחה קריירה. עלתה לארץ בגיל צעיר ממצרים. התחתנה בגיל 16 ושנה אחר כך כבר היה לה ילד ראשון. עם 4 ילדים קטנים ובעל קרייריסט שכמעט ולא נמצא בבית, החליטה להשלים בגרויות.

במשך תקופה נסעה מקרית גת עד באר שבע באוטובוסים כדי ללמוד. עשתה שיעורים בלילות ולא ויתרה על ניקיון הבית ועל בישולים. אחר-כך השלימה תואר ראשון בעבודה סוציאלית.

3. את מרגישה שהיום כאמא את ממשיכה את הדרך הזאת?

אלו הערכים שאני רוצה להנחיל לילדיי. הם מאד מחזקים, תמיד חייתי תחושה שיש לי גב. שאם אי פעם אפול, זה יהיה על מצע של צמר גפן, כי ההורים שלי יהיו שם.

אבל אני לא לוקחת הכל. למשל אמא שלי הייתה חולת ניקיון ובישולים, ואצלי זה לא קורה. יש לי עוזרת ויש ילדים שחיים בבית ועושים בלגן וזה לרוב לא מייצר לחץ ועצבים. גם לא צריך 800 סוגי סלטים בארוחה. זה שולי בחיים שלי. אצל אמא שלי לא, כי זו המנטאליות.

4. הרגשת צורך לגמול להם על המסירות הזאת?

בגיל 15 הלכתי לעזור לאבא שלי, שפתח משרד לייעוץ מס. באתי ממקום של מחויבות. אני בת זקונים מ – 5 ילדים, אבא צריך עזרה, ואני בשבילו. במשך שנים הייתי שם והיום אני ממשיכה את המשרד שלו.

5. זו הייתה בחירה שלך?

זאת הייתה תוצאה של המציאות מאד לא פשוטה. לפני 10 שנים אבי חלה ופרש והתחלתי עם עובדת אחת. הייתי צריכה לשרוד בין הכרישים מסביב, המתחרים, ששמעו שהוא חולה וניסו לנגוס מהעוגה. תוך כדי הייתי צריכה להתמודד עם אבא חולה, לסעוד אותו כי אני הכי קרובה מכל האחים. בנוסף, הייתי אז בהריון הראשון. זה היה מטורף.

מצאתי את עצמי מחזיקה משרד שלם ועובדת עד הלילה כי הייתי חייבת להוכיח את עצמי. סה"כ רק שנה קודם קבלתי את התעודה ולא הכרתי את כל הדברים במשרד. היה לי חשוב לשמור על הלקוחות, שאותם עניין לקבל שרות טוב ולא מה קורה מאחורי הקלעים וזה שאחרי 3 חודשים שילדתי אני שוב בהריון..

לא היה פשוט, אבל הצלחתי. בעיקר בזכות הרבה תמיכה של בעלי שידע לייעץ בחכמה. היום יש לי צוות של עובדות מדהימות, וממשיכים הלאה.

6. את אוהבת את התחום? זה לא קצת אפור..?

אני בתחום מגיל 15. אחרי בצבא התלבטתי אם לבחור ללכת בדרך משלי למקום לא ברור או שאני הולכת לדרך בטוחה וממשיכה בזה, וזה מה שבחרתי. היום אני מסיימת ראיית חשבון ואני רואה איך אני מצליחה לייצר מהתחום האפור הזה משהו מאד צבעוני.

הצבע מגיע מהקשר עם הלקוחות שהוא מדהים, עם העובדות שלי שאנחנו כמו משפחה, כל יום פה זו חוויה בפני עצמה. יש לי ריבוע בחיים השאלה איך אני צובעת אותו, יש הרבה אפשרויות.

 —————

 

 

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים