תפריט
כך נפגשנו: הגעתי לשיחה עם סיוון אחרי הרהורים בנושא – קנאה. לא סתם קנאה, אלא קנאת נשים, דרך מקרה ספציפי שפגשתי בו והעיר אצלי את המחשבה. כמובן שאני יכולה להיות יותר ספציפית אם רק תלחצו, אבל בעצם.. בואו נשאיר את זה ככה.
קנאה כזאת היא גם מסוג הדברים ששייכים לקטגוריה ‘לא מדברים על זה’. יש יחס סלחני ומוצדק לקנאה לייט, אבל שזה תופס מימדים גדולים יותר, זה מעצבן. ואז הגיעה סיון, שאנחנו לא מכירות אבל שיתפתי אותה בהרהורים. 'קנאה? או הו הו יש לי סיפור טרי בעניין.’
סיון: תיאור מקרה, מונולוג:
לפני שבוע נפגשתי עם חברה חדשה בחיים שלי ואחד הדברים שהיא אמרה לי בשיחה שלנו זה 'איזה מדהימה שאת לא מקנאה, שאת כזאת שמפרגנת’. זה הגיע אחרי שסיפרתי לה על משהו מאד לא נעים שקרה לי – הלכתי לאירוע של חברות מהעבר. הייתי אמורה לפגוש חברה טובה ובאתי בציפייה לערב מהנה.
כשהגעתי, החברה שלי לא הגיעה, עדכנו שהיא חולה. היו שם בנות אחרות שהכרתי, אבל אף אחת מהן לא הציעה לי להצטרף אליהן. הרגשתי קצת אבודה בניהן, שדרו לי מין מסר שאני עוד מתחרה לא רצויה על תשומת הלב של הבנים שהיו שם. זה היה כאוב ועצוב ולבד.
ניסתי לחשוב אם שווה מאד להתאמץ ולהישאר שם. ידעתי שאם אשאר, זה יסתדר. החלטתי שלא. יש לי עוד חברים ועזבתי, הלכתי לפגוש את החברה החדשה. היא אמרה לי שלדעתה הן קנאו בי. האמת, אימצתי את הפרשנות שלה. זה שיחרר אותי לחשוב על זה ממקום כזה.
1. את באמת חושבת שזו קנאה?
כן, זו התנהגות שהייתה מוכרת לי, כי גם אני הייתי כזאת. אחת שמפחדת על ה'שלי’.
2. זה נראה לך משהו שמאפיין דווקא בנות?
אם אדבר בהכללה רגע, אז יש בבנות חוסר אהבה עצמית, אנחנו קשות עם עצמנו, יותר ביקורתיות ושיפוטיות, העיניים מדקדקות על כל דבר, גם לאיך שאת מסדרת ציפורניים…
בנים, הם רואים את המאקרו, מלמעלה. בגלל הסיבה הזאת, בגיל ההתבגרות העדפתי להיות יותר חברה של בנים. בראייה שלי אז, היה בבנות היה משהו שיותר מפחיד.
3. יכול להיות שהקנאה הזאת, היא רק בראש שלנו?
זה איך שאנחנו רואים את המציאות דרך העיניים שלנו. אני זוכרת את עצמי בגיל ההתבגרות מבקרת את עצמי ביחס לבנות אחרות ומנסה להתאים את עצמי לאמות מידה שיש בחוץ, אפילו כאלה דמיוניות. זה משהו שהכאיב לי הרבה שנים.
4. מתי פגשת חברה טובה שיכלת לקבל אותה?
המודעות שחברה זה דבר חשוב הגיעה במפגש עם חברה שהכרתי בהודו, נעה. נעה הביאה לי נקודת מפנה בחשיבה והכירה לי את ה'סיסטר-הוד’, את ההבנה שכולנו ערבות אחת לשנייה, שהדבר הכי טוב, זו חברה טובה.
5. אז איפה נכנסת קנאת הנשים בתיאוריה הזו?
קודם כדאי להבין את העצמה שלה. יום אחד העליתי בפייסבוק סטטוס על נשים וחברויות וקיבלתי כל מיני תגובות כמו 'נשים נשים כמו שק של נחשים’, לא הכרתי את זה. פתאום אמרתי וואו החוויות שלי לא קשות.. לא תקעו לי סכין בגב, לא הייתה לי סיבה לא לתת אמון, לא דפקו אותי. מה שהרגשתי מבנות עבר, הגיע מתוך פרשנות שלי, מהראש שלי.
6. מה ההסבר לזה?
נעה הסבירה לי שהקנאה והחוסר אמון של נשים בנשים, הגיעו שהתחילו להפריד נשים מהמשפחות שלהם בתקופה הפטריאכלית. זה גם מה שקראתי שחוקרים אומרים היום.
מסרו את האישה לשבט שהיא לא מכירה, ובעצם הפרידו אותה מהאמא ומהאחיות, מהנשים שגדלה איתן שהגנו עליה. שמו אותה במקום זר שבו האישה תלויה בבעל שלה לפרנסה ובגידול הילדים ובעצם כל אישה אחרת מהווה איום, היא יכולה לקחת לך אותו, היא יכולה לקחת לך את השפע.
7. טוב אבל היום זה לא ככה, ברוב המקומות – תודה לאל..
נכון היום את יכולה לבחור אבל זה אולי זה זיכרון שנשאר בגזע המוח.. (– צוחקת –)
8. נראה שהכי טוב לא להיות במקום של קנאה
זה מה שיש לי היום, היום החברות שלי מדהימות! אני פוגשת נשים שהתדר שלהם יותר מכוון אליי. אני לא פוגשת את הקן צרעות ההוא, זה כמו שתדברי איתי על מקום אחר. אני לא חווה שום סוג של צרות עין, קנאה, השוואה, זה לא קיים. אני חווה פרגון אהדה תמיכה, זה מקום אחר לגמרי.
