יום 81, סנה.  שלום יזראל!

כך נפגשנו: את סנה אני מכירה מהעבודה יחד. יש לה מבטא (מדהים!) שמסגיר מייד שהיא לא מפה. אבל גם מבלי לשמוע אותה, אפשר להרגיש שהנימוס, השקט והדיוק הזה שלה, הם תוצרת חוץ.

לא יעזור כמה שנשתדל, לעולם לא תהיה לנו אותה קוואלטי. תמיד יתפלק לנו, מתישהו, שאף אחד לא יראה, איזה עצבים על מישהו שנוסע לאט מידי בכביש, תמיד העיניים שלנו יחפשו מאיפה התור הכי קצר, ותמיד נגיד שזה בגלל שחם פה באוגוסט.. הקטע, שסנה דווקא מאד מבינה את ההתנהגות הזאת, ואפילו מוצאת לה נימוקים הגיוניים..! שוב נימוס? לא נראה לי, טוב אבל זה רק חלק קטן מהסיפור הגדול שיש פה, נתחיל. 

1. פינלנד זה לא מקום שישראלים מרבים לנסוע אליו, תעשי לנו הכרות קצרה:

או קי אז נוקיה ו – Angry Birds   זה מפינלנד.. כמובן שגם פינלנדיה, הוודקה המפורסמת. פינלנד היא אלופת הוקי-קרח, החינוך הפיני נחשב הכי טוב בעולם כבר שנה רביעית ברציפות. בפינלנד יש יותר מ – 180,000 אגמים.. הטבע נקי, יש המון עצים ומייצרים המון נייר

2. אחרי כל הטוב הזה, תסבירי מה יש לך לחפש פה?

עליתי לארץ כשהייתי בת 23 בגלל ציונות, אם כי הקשר לישראל ובעיקר ליהדות נולד הרבה קודם

3. תסבירי

בעצם יש לנו במשפחה מצד אמא שלי יהודים שהתנצרו לפני כמה דורות.. אבל זה רק לאנקדוטה, לא באמת מזה החיבור. גדלת בבית נוצרי פרוטסטנטי, ההורים התעניינו ביהדות וגם הסבים שלי התעניינו ביהדות וגם אני.

תמיד התעניינתי בכל הדתות ובעיקר ביהדות. התחברתי להומאניות שבה, איך היהדות מתחשבת בבן אדם. הסיפורים של ההיסטוריה הם לא סיפורים של גיבורים, אלא של בני אדם

4. תני דוגמא שמדברת אליך במיוחד

למשל בפסח מכריזים בקול שיצאנו מעבדות לחירות. בהרבה עמים אחרים זו די בושה להזכיר שהיינו עבדים פעם, וביהדות, לא רק שזו לא בושה, אלא גאים בזה. מכריזים שלא באת מאיזה מקום של מלכים ואבירים אלא היית פעם עבד פשוט ועכשיו אתה שמח שאלוהים הוציא אותך מהעבדות.. זה מאד מיוחד

5. כן, אבל המציאות פה הרבה פחות רומנטית

אני זוכרת שעליתי לארץ זה היה בתקופת האינתיפאדה השנייה, בשנת 2000, ממש אחרי ששרון עלה להר הבית, הדיילת שאלה אותי אם לא השתגעתי..

6. באמת לא תקופה אידיאלית..אם יש כזו, לא פחדת פה?

אף פעם לא פחדתי בארץ, למרות שבאתי לפה הייתי סטודנטית בבצלאל וגרתי בירושלים, ואז היו המון פיגועים

7. מכירה היטב את התקופה, איך את, שלא מכירה כזו מציאות, לא פחדת?? אנשים שגדלו בירושלים, התהלכו מבוהלים באותה תקופה

יכול להיות שזה גם בגלל שהייתי שקועה בלימודים ולא היה לי זמן לחשוב על כלום ועבדתי המון. הייתה פעם אחת שקצת התרגשתי, גרנו בצור הדסה וזרקו עליי 3 פעמים אבנים כשנסעתי ברכב, זה היה הדבר אולי הכי מפחיד

אני מסתכלת אחורה אני רואה שהייתי צעירה ונאיבית.. זו החלטה מאד גדולה לעבור ממקום אחד לאחר. ממקום של חיים מאד נוחים ושקטים, שהכל בא בקלות ואתה לא צריך להלחם על שום דבר ופתאום להגיע לחיים שכל דבר, הכי פשוט, אתה צריך להלחם עליו

8. איפה את הכי מרגישה שאת צריכה להלחם?

בכל מקום כשלמדתי בבצלאל עבדתי בסופר פארם כיועצת יופי, הלקוחות הרבה יותר עצבניים ופחות מנומסים מאירופה.. אפילו שאתה הולך לסופר, אתה צריך להלחם על התור שמישהו לא יעקוף אותך, אפילו האווירה בחניון של הקניון מאד מתוחה

9. כן.. זה כבר משוואה של ישראליות,  מספרים עלינו ככה

אבל זה לא סתם קורה פה. החיים הרבה פה הרבה יותר קשים מפינלנד. החיים האלה יוצרים עצבנות.

10. את שלמה עם עצמך?

בטח. אני לא חושבת שאני יכולה לחזור לגור בפינלנד. מאד השתנתי. אני אוהבת את הנופים פה בארץ, את מזג האוויר, את אנשים החמים. אני מרגישה פה בבית יותר מבפינלנד, למרות הכל

יש פה רגעים קשים, המנטליות של ההתמקחויות קשה לי, או לא לעמוד בלוחות זמנים, שזה יכול להוציא אותי מדעתי ובכלל כל האווירה הפוליטית, זה לא משהו שגדלתי איתו או חונכתי ככה לחשוב. לפעמים אני חושבת על הילדים שיגדלו פה ועל הסכנות שיש, ואז אני חושבת אם זה שווה את זה, אבל אני בינתיים פה..

11. מהם 3 דברים שעליהם לא תוותרי מהסקנדביות שבך?

יושר – חשוב לי מאד

עבודה קשה – בפינית ה נקרא סיסו, sisu   זו תכונה מאד פינית שמהמשמעות שלה אומרת שלמרות שמשהו קשה וכל אחד אחר היה מוותר, אתה תמשיך! למשל למרות שאתה עייף בעבודה, אתה עושה את המקסימום שאתה יכול

פונקציונאליות – דבר שחשוב לי גם מבחינת העיסוק שלי כמעצבת גראפית. אני מקפידה על  פשטות והפונקציונאליות של הדבר. ניקיון ואסתטיקה זו תכונה סקנדינבית מאד

אלו דברים שהייתי רוצה שיעברו גם לילדים שלי וגם שילמדו לכבד את הטבע.

12. מתי היה רגע שהרגשת ‘הנה, אני בבית’?

אחרי שהבן הגדול נולד.. עד אז חייתי חיים של בחורה צעירה, לא מחושבים יותר מידי, הלכתי עם הרגש וזרמתי עם דברים. כשהבן שלי נולד, הרגשתי שאני מתחילה לשים את השורשים שלי פה, באדמה.

זה היה מרגש כי גם בפינלנד עברתי המון בתים, תמיד חיפשתי את הבית שלי, וכשבני נולד הרגשתי שפה זה הבית שלי!

—-

הבלוג של סנה >


רוצים-רוצות להגיב? היכנסו כאן לפייסבוק > 

    הכירו את הנשים של מאי >   חזרה לדף הבית >


אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים