יום 157, שמרית. דוליטל, מרת דוליטל

כך נפגשנו: הראיון עם קרן, הביא אותי למחשבות על אהבה לחיות מול אהבה לבני אדם. עד כמה בקלות רבה יותר במפגש מול חיות המחסומים נעלמים, הלב נפתח וזורמת אהבה.

אני מאלה שיכולים להתלונן על הגינה שנהרסה מהכלב, על הבית שמלא שערות של החתול, על זה שהם קופצים עליי, נובחים מידי, תובעניים.. אבל ברגע שחלילה קורה להם משהו, אני הראשונה שעומדת לשרותם. ככה מצאתי את עצמי עושה דיאליזה לכלבה, נוסעת באמבולנס עם אינפוזיה לחתול, מתקשרת לפקח להציל מגלן קדוש שנחת לי בגינה ועוד סיפורים.

גם לשמרית יש כאלה, בשפע, הבאנו פה כמה שמלמדים כי בסופו של דבר, החיבור שלנו לחיות מתרגל עוד דרך לאהוב בעולם הזה.

הנה שמרית:

אהבה לחיות:

אני אוהבת את כל החיות, כולל בני האדם. יש בבעלי חיים תמימות שאין לבני אדם, אין בהם רוע. אנשים יותר חסומים כי הם חושבים יותר מידי, לעומת חיות שפועלות מהטבע שלהם, מטוב ליבם. הלוואי שהיינו כולנו עם לב יותר פתוח, יש לנו מה עוד הרבה מה ללמוד מבעלי החיים  

הפילוסופיה:

משמעות המילה יוגה היא איחוד. והעיקרון הראשון של היוגה הוא ‘אהימסה’ שפירושו אי אלימות. אבל המשמעות היא מעבר לאי אלימות, המשמעות היא לנהוג בטוב, בחברותיות בהתחשבות בזולת כלפי כל היצורים החיים, אנשים ובעלי חיים כאחד וגם כמובן כלפי עצמנו.

הכלבה הזקנה:

הכלבה שלי כבר בת 15 וחצי, כבר די זקנה, כלבה מעורבת (עם כל מה שהיה בשכונה..) מצאתי אותה באמצע הכביש. יותר מדויק לומר 'עשיתי תאונה בגללה באמצע הכביש..’  איש אחד זרק אותה באמצע נסיעה. הייתי עם עוד מישהו ברכב ונתנו ברקס רציני כדי לא לדרוס אותה וככה נכנסה בנו אישה אחרת. יצאנו מהאוטו, הם החליפו פרטים ואני לקחתי אותה והלכתי ברגל הביתה.

האמת שרציתי להעביר אותה הלאה, באותה תקופה עזרתי להרבה חיות למצוא בית, אבל היא הייתה כזאת ג'יפיית שהיה קשה לשווק אותה ומאז היא איתי.

הכלבה האבודה:

לא מזמן הייתי עם הילדים ועברנו ליד הקניון. ראיתי בשיחים כלבה שמתחבאת. ראו שהיא במצוקה. נתתי לה מים ועקבתי קצת לראות מה קורה איתה. אנשים מסביב אמרו לי שהיא כבר הרבה זמן שם. חשבתי מה לעשות איתה. לא יכלתי להשאיר אותה שם כי היא תגווע ברעב ותמות, אליי הביתה זה לא מתאים כי כבר יש לי מספיק חיות. לקחתי אותה  ל'תנו לחיות לחיות’.

היא קפצה לאוטו בשמחה, כאילו רק חיכתה שמישהו יוציא אותה משם..למרות שהיא נראתה מוזנחת מאד והייתי בטוחה שהיא נולדה ברחוב, כלבת ביבים כזאת.

כשהגענו די כעסו שהבאתי אותה.. אמרו שאין להם מקום. לפני שלקחתי אותה חזרה, בקשתי רק לבדוק אם יש לה שבב. לא ממש האמנתי שיהיה משהו.

אבל היה! מסתבר שזו כלבה שמחפשים אותה בטירוף כבר חודשיים! היא שייכת למישהו מתל מונד שנסע לחו"ל והשאיר אותה אצל חברה שתשמור והיא ברחה משם. חיפשו אחריה בלי סוף, אפילו באותו יום שמצאתי אותה הבחורה עשתה מסביב לקניון כמה סיבובים.

הם הודו לי מאד מאד ואני הלכתי לעשות לכלבות שלי דיסקיות זוהרות בצורת לב, שאף אחד לא יפספס, אם יהיה צורך לעזור להן..

החסידה המיובשת:

כשהייתי צעירה היה לי חבר שהיה אחראי על חילוץ והצלה בואדי קלט והוא גר שם. אני מידי פעם הצטרפתי והכרנו היטב את הטבע מסביב. יום אחד, תוך כדי סיבובים, ראינו חסידה מיובשת. היא לא ברחה כשהתקרבנו. ניסנו לתת לה לשתות, עם מזרק לתוך הפה, אבל לא הצלחנו. היא נראתה מסכנה, עייפה כזאת.. עטפנו אותה בשמיכה ולקחנו אותה באוטו לגן החיות התנכי.

אז נסעתם עם חסידה באוטו.. נשמע סוריאליסטי, היו עוד כאלה?

היה גם בז שנסע, והיה צב שמצאתי דרוס אבל הוא היה מסכן ולא יכולתי לעזור לו, לעומת צב אחר, שהעברתי את הכביש.

את רצינית?

כן.. נסעתי בכביש גדול שמשני הצדדים היו שדות. באמצע הכביש היה צב. עצרתי בצד לפניו שלא ידרסו אותו, ירדתי מהאוטו והעברתי אותו את הכביש..

אם היה לך עוד חדר בבית וזמן בחיים, איזו חיה היית מכניסה אליך הביתה?

שיבוט של עצמי.. כדי שיהיה לי ניצול טוב יותר של הזמן וגם בשביל שאוכל לקבל טיפולים מעצמי

שמרית כץ וינברג >

 ———- 

 רוצים-רוצות להגיב      ? היכנסו   כאן לפייסבוק     

·           הרשמו לניוזלטר השבועי   >

·           הכירו את הנשים של אוגוסט  >

·          חזרה לדף הבית  

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים