יום 158, טל. מתחברים למעגל

כך נפגשנו: הרבה זמן שלא פגשתי את טל, אבל את יצירות שלה אני רואה סביבי כל הזמן. אולי גם אתם פגשתם את הפיות שלה (+ נעמי = ‘הסדנא’) נחות להן על הגדר ברוטשילד, מתבוננות על החיים הסוריאליסטים שנוצרו בשדרה ומפיצות מילים טובות למי שמתקרב.

בכלל נראה שכל המחאה הזאת מתלבשת על טל כמו פיה ליד. טל היא חלוצה של מילים טובות. עכשיו היא מיקמה את עצמה ואת אוהלה ברוטשילד, חיה ונושמת את מה שהיא מדברת כבר שנים, באמצעות היצירות המומוחזרות של 'הסדנא’ – תעשו טוב, תהיו אופטימים, תהיו באהבה, ודרך היצירות מאחלת שגם אנחנו נהיה קצת כאלה. 

1. מתוך מה מגיעה ההזדהות שלך ?

קודם כל אני מאד מסכימה שיש בעיה רצינית בשיטה של מה שקורה פה. רוב המשכורת שלי הולכת על המחייה שכ"ד וחשבונות, אבל יש פה משהו ברמה הרבה יותר רחבה. יש צורך מהותי בסיסי לשינוי, לבחון את הבחירות שלנו בחיים. יש פה קרקע פורייה שהעלתה כל מיני רצונות של אנשים בבת אחת, זה מעבר לפוליטיקה ולביבי.

 מהרגע שהגעתי לרוטשילד וראיתי מה הולך שם, זה יישר נגע לי ורציתי לחזור לשם, להיות חלק מזה. משהו מאד גדול קורה פה. השינוי כבר התחיל. זה מקסים בעייני הדבר הבסיסי שאנשים מתחברים לרצון שלהם ומאמינים שאפשר לשנות.

2. את מרגישה שיש פה משהו שמזכיר את המקום שממנו את באה, מנהלל?

יש חיבור לשורשים, גם אז אנשים באו לשנות. הסבא שלי משה דיין (הבן הדוד של ה-משה דיין) והאבא שלו, היו אנשים חלוצים, עם הרבה כח וחזון, אבל מאז משהו התקלקל בדרך. הפכנו להיות חברה יותר השרדותית, עם הרבה מידיי קשיים. כמו למשל החקלאות שנעשתה בלתי אפשרית כתוצאה מבעייתיות במערכת, וגרמה לאנשים להיות קשיי יום, ואז לא מסופקים, ובעיקר עסוקים בהישרדות של פרנסה.

היום זו מין תקופה מאד מרגשת, שהצעירים, הבינו שהם לא רוצים להיות כמו ההורים שלהם, ולא רוצים לחיות בהישרדות היום יומית. זה דור שנחשף לשפע והוא רוצה ליהנות ממנו.

3. את גם מרגישה את זה על עצמך?

העניין ההשרדותי מאד חזק אצלי, ממש טבוע בי מהבית ואני עובדת לרפא אותו, אבל כשאני מגיעה למאהל אני מבינה שיותר מהעניינים כלכליים הדבר הכי משמעותי בתוך ההישרדות, אלו החסים בין בני האדם. זה השינוי.

עד עכשיו המעמדות יצרו פערים.  אנשים הפסיקו לראות אחד את השני, היו עסוקים בלדרוך אחד על השני ולא היו יחד. מה שקורה פה בשדרה, זה שנוצרה קהילה סוריאליסטית של אנשים שהקימו זה לצד זה בית. יש פה מיקרוקוסמוס של כל מיני אנשים מכל הסוגים – דתיים ןארסים ופריקים וריינבנואיסטים, ומה שמאחד את כולם זה רצון פשוט לטוב.

עד עכשיו אנשים היו סגורים בבית, ופתאום פה הם ברחוב, אין חומות, יש פה כל מיני חיבורים, שיחות, המון יצירתיות – זה דבר חדש שמתאפשר. פתאום משהו נפתח. אני מקווה שאני לא נאיבית..

4. ויש גם את הפיות שלכן, עד כמה מה שקורה פה מתחבר ל'סדנא’?

לא סתם אנחנו פה,  זה מאד מתחבר לעשייה שלנו – למוצרים הממוחזרים, למסרים שאנחנו מפזרות דרכם,  מין תזכורות לאפשרות לשינוי, ללקיחת אחריות לחיים שלנו, ופה זה בדיוק זה – תקשורת בין אנשים.

הבאנו כמה 'פיות’ שאנחנו מייצרות וראיתי את הכמיהה של האנשים ליצור – אנשים שלא הייתי מעלה בדמיוני כמו כל מיני מבוגרים, ונוער, אבות, כולם באו, גזרו , עשו, התייעצו אחד עם השני – זו הייתה חוויה של יצירתיות מקסימה.

עכשיו אנחנו עושות עוד פרויקט של מטבעות חימר שטבועים בהם מילים טובות, כמו 'הכל בסדר’ או 'עכשיו זה הזמן’ או 'תודה’. אנחנו מחלקות אותם בשדרה. אנשים מוציאים מטבע עם מסר שאותו הם מעבירים למישהו אחר בשדרה  – מטבעות שעוברות מיד ליד. זה כבר תפס, וחלק מהשגרה, אנשים באים ולוקחים ומעבירים.

5. מה זה גורם לך?

אני מרגישה שיש לי הזדמנות לתרום –  זה יוצר תקשורת בין אנשים, מחזק תחושה לגבי הכסף וגם נותן מין תחושת שפע כי זה גם בחינם. זה מוזר לאנשים שנותנים להם משהו בחינם.. אבל הם מצטרפים והם חלק מהמשחק הזה, בסיטואציה המיוחדת הזאת.

6. איזו פיה היית מעצבת לעצמך?

פיית הזוגיות.. זה מה שאני מאחלת לעצמי, למרות שיש רתיעה מהמילה הזאת, אז אולי פיית השותפות

7. את זה כבר יש לך עם נעמי

נכון, אז אולי פיית הבית, פיית הבית זה טוב.

טל דיין. הסדנא >

—-

להגיב בפייסבוק  | להרשם לניוזלטר שבועי | כל אוגוסט | דף הבית |

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים