תפריט
כך נפגשנו: החופש הגדול מתקרב בצעדי ענק ואני כבר שבועיים עמוק באתרי דילים למיניהם. שקועה באיזו אשליה שאולי שוב אפגוש מקרוב את שדה התעופה, מהצד של האוטובוסים הקטנים עד למטוס. האמת שבפעמיים שנסעתי השנה, זה התחיל בדיוק ככה, בדמיון מודרך כנגד כל הסיכויים, כך שאני מנסה את הקסם שוב.
כדי להיכנס לאווירה דיברתי עם שירלי. הבחורה עשתה וי במקומות שאני לא למדתי לאיית. איפה שכתוב ‘אקזוטי’ שירלי הייתה שם – נפאל, סרי לנקה, הבהאמס, זנזיבר, אוסטרליה, ארה"ב, תאילנד, רשימה חלקית. תודו שזה נותן השראה..
1. מתי התחלת לנסוע?
הייתי סוכנת נסיעות, ונסעתי דרך העבודה לא מעט לטיולי עבודה. יום אחד הגיע רגע שהבנתי שאני לא רוצה להיות במשרד ולהזמין לאנשים אחרים טיולים.. אני רוצה לנסוע בעצמי. למדתי להיות מדריכת טיולים, אבל בסופו של דבר נסעתי גם בלי זה.
2. מה הניע אותך לקום ולנסוע כל פעם?
זה מטעין להיות במקום אחר, להכיר אנשים חדשים, אווירה אחרת. יש לי מין Let go של המקום פה בארץ, של העיסוקים והמחשבות. משם את יכולה להסתכל מהצד, להתמסר לחוויה, להשתחרר.
3. יש מקום שהשחרור הזה היה מורגש במיוחד עבורך?
חייתי בעירה בצפון ארה"ב, עבדתי שם בגננות. היה מדהים. כולם מסביב היפים. אנשים לא נועלים את הבתים שלהם. הנשים עם השערות בבית שחי, (לא שאני הולכת לגדל.. אבל הן עשו זאת מתוך חופש) אנשים מתפשטים בחופשיות, כי בא להם להיכנס לאגם או לסאונה.
את רואה אנשים מבוגרים יחסית בני 50-60 נמצאים במסיבות עם אנשים בני 20-30, והכל מאד זורם. לא צריך להתנהג בצורה מסוימת כי מישהו בגיל 60, יש חופש. זה ריתק אותי וגם הרגשתי שככה אני רוצה להיות, למרות שאני באה עם התרבות שלי ולא יכולתי להתנהג כך עד הסוף.
4. מה הדבר שאת אוהבת לעשות בכל מקום?
בטיולים ארוכים של כמה חודשים, שנה, היופי היה שהצלחתי להתנתק. לראות איך אני מוצאת את האושר בדברים הפשוטים, לא קשורים לחומר.
למשל היינו בסרי לנקה, בחוף פשוט, ישבנו עם עששית, אין חשמל, אין מים. כל ערב הלכתי לישון ב-9 הרגשתי הכי קרובה לטבע ולעצמי… בבקרים אני זוכרת את עצמי מזנקת מהמיטה ב – 5 וחצי בבוקר, רצה קרוב למים עם המזרון יוגה, מסתכלת על הזריחה, מתרגלת מדיטציה, מסתכלת כל הגלים בים. אחרי כך אוכל, קוראת ספר, כותבת ביומן, שיחות עם הבן זוג – ככה שלווה נטו. יותר מזה אני לא צריכה שום דבר.
5. הטיולים האלה מזמנים חוויות מכוננות, כאלה שיכולות לשנות את התפיסה על החיים. ספרי על חוויה כזו שהייתה לך
יש כמה.. אחת שזכורה במיוחד היא בזמן שלמדתי יוגה באשראם בבהאמס, נשרפתי בפנים. תוך כדי שעבדתי במטבח, כחלק מהמחויבות שם, קפצה עליי להבה גדולה ונשרפתי בכל הפנים.
הכוויה הייתה גדולה, זה היה מלחיץ מאד. לא ידעתי איך אצא מזה. למשך תקופה הייתי צריכה ללכת עם משחה לבנה על כל הפנים, שהופכת לאפורה. ככה הסתובבתי במשך כמה שבועות.
המקרה הזה זה נתן לי מכה רצינית לאגו, מבחורה שנראית סבבה, נראיתי כמו חייזר. זו הייתה תחושה נוראית. מצד שני הרגשתי הוקרה שלא קרה משהו יותר רציני. זה עבר והכל בסדר, היום אין סימנים אבל השיעור נלמד.
ויש עוד חוויה מלמדת, שהפעם אני זימנתי לעצמי
6. ספרי
הייתי בהודו בזמן שטיילתי לבד. שם בחרתי לשתוק, לא בויפאסנה, אלא פשוט לשתוק בתוך החיים, לא לדבר. חוויה חזקה ועוצמתית ומאד מלמדת שהראתה לי את היופי של השקט.
העולם הפנימי הופך להיות יותר ויותר משמעותי. החיבור גדל, אי אפשר להעביר חוויות שקורות עם אף אחד, רק עם עצמך. הבנתי כמה אנרגיה מוצאים על דיבור. איזה יש ערך למילים. זה לימד אותי לא לדבר סתם, אלא להיות יותר ממוקדת.
בזמן השתיקה הרגשתי איך הלשון נעשית כבדה, פיזית, והחזרה לדיבור הייתה מאד איטית. בהתחלה אמרתי רק את מה שחשוב.
(–רגע של שתיקה קלה, שתינו נסחפנו לשקט האפשרי, אבל חזרנו למילות סיום–)
7. ומה היום, את עוד עם המזוודות בהיכון?
היום יש לי תינוק, אני כבר שנה וחצי בלי נסיעות, אבל מחכה לטיול הבא..
8. לא מפתה אותך לגור בחו"ל?
לא יודעת כרגע, אבל אולי הייתי עוברת, בטח לאוסטרליה, בטח לסידני, או לבהאמס, או לארה"ב..
(–וכך זה נמשך ונמשך.. סתם לא, אבל אני בטוחה ששירלי הייתה יכולה לחשוב על עוד כמה מקומות..)
