יום 111. יאנה

זמן קצר אחרי שהתחלנו את הנסיעה, בת ה -6 מתלוננת על כאב בטן נוראי. עצרנו ליד בית מרקחת קטן. האיש יצא להביא משהו שיקל על הכאב שלה ועל הדאגה שלנו.

אחרי דקות ארוכות חזר מלא חיוכים ׳איזה רוקחת..היית מתאהבת בה׳ אומר ונזכר ׳רגע שכחתי כפית לתרופה, את יוצאת להביא?׳ יצאתי, סקרנית לפגוש בטח רוקחת קשישה חביבה.

די הופתעתי למצוא את יאנה, בחורה צעירה ויפה, מלאה בחיוכים׳אז הוא שלח אותך עכשיו׳ היא אומרת בחיוך. ׳כפית? לא אין לי׳ וככה אחרי הסמול טוק איתו הרגישה בנוח סקרה אותי עם העיניים ואמרה ׳תראי אותך עם השמלה הזאת׳ אמרה מתפעלת, מה שהביא לחילופי דברים קצרים בנושא האהוב..

׳תראי לי את הנעליים שלך׳ היא רוכנת מעבר לדלפק ומציצה לגלות כפכפים שעשו דרך ׳אה, זה לא..׳ ׳הנה אני אכתוב לך פה שם של חנות, שבעלך לא ישמע, יש שם נעליים מדהימות׳ ׳רגע מה את מצלמת אותי? לאן זה? לווג?׳ היא צוחקת ׳טוב תעשי אותי יפה, שאני לא אראה יוונייה טיפשה אה..׳

׳את כבר הולכת? בטח אני מבינה, הילדה.. הנה קחי לך 2 שמות של חופים יפים׳ רושמת מהר על הפתק עם הנעליים. בדרך החוצה היא קוראת ׳מאד נחמד לפגוש לפגוש פתאום אנשים כמוך׳

זה הדדי יאנה. בזכותך עבר לי הכאב בטן

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים