כך נפגשנו: הסביבה המגויסת שלי חברות, משפחה (וגם הילדים!) מפנים אליי מידי פעם נשים לראיון. כזה הוא גם הראיון עם יפעת. כלנית פגשה אותה לתיאום התערוכה שלה, יפעת היא האוצרת. ‘דברי איתה, היא תהיה לך מאד מעניינת’.
התחלנו את השיחה ויפעת מייד הסבירה לי שהיא לא טובה בלהתחיל לספר פרטים קטנים וגם תפסתי אותה
בדיוק ברגע של התרגשות מאד גדולה לקראת שינוי בחיים. “תראי” היא אומרת ומייד צוללת לתוך המילים:
מונולוג:
“גדלתי בטבעון. אחרי הצבא עברתי לת"א ומפה התחיל מסע חיים מטורף, שנמשך 3 שנים, עם בחור שהיה לי לא בריא. הרגשתי שאני צריכה להתאוורר ונסעתי ללונדון. חשבתי רק לנוח שם ונשארתי 7 שנים. למדתי אמנות ושם התחלתי לפגוש את עצמי. התחנה הבאה הייתה דרום אמריקה. הכרתי בפרו בחור, בניתי לי שם סטודיו והתחתנו. עברנו יחד לארה"ב ושם נולדה הבת שלנו הראשונה, בלידת בית, (אני מדגישה כי זה חשוב לי).
חזרנו לארץ לתל אביב ובדיוק הייתה פה מלחמת המפרץ. מצאתי זמן להכיר לו את הארץ.. ככה שדי מהר חזרנו לפרו. שם נולדה הבת השנייה, גם היא בלידת בית אבל העניינים בינינו כבר התדרדרו. בחור בעייתי. אחרי 3 שנים, לקחתי את הבנות וחזרנו לטבעון. מאז אני פה 17 שנה.
כבר 17 שנה אני יושבת במקום, בלי נדודים אבל כל הזמן עושה מסעות רוחניים. מכאן. היה בחור אחד שלימד אותי יוגה ומדיטציה ומאד התפתחתי בכיוון הזה. לפני 10 שנים יצא שלמדתי הילינג ושיאצ'ו עפ"י הקבלה ושם הכרתי את היהדות. אחרי חצי חזרתי בתשובה וזה איתי עד היום. בדרך התחתנתי שוב והתגרשתי”.
1. וואו, הרבה גלגולים בכמה שורות. חיים. מה מקור ההתרגשות עכשיו?
בנקודת זמן הזאת עכשיו, אחרי 17 שנים, אני מרגישה תהפוכות גדולות בתוכי. משהו אומר לי מבפנים שאני חייבת ללכת לגור בירושלים. לא משהו מההיגיון. כולי אחוזת פחדים, כמו לפני לידה. מצד שני שמגיע זמן להיוולד, נולדים, ואני אומרת את זה כמשהי שמכירה את זה מקרוב, אני גם תומכת לידה.
2. זה כבר קרה לך פעם, שהרגשת שאת צריכה להיוולד לאנשהו?
אף פעם לא הרגשתי את ההרגשה הזאת שמשהו דוחף אותי החוצה. משהו שלא בשליטתי. היו מקרים שהרגשת גם כמו לידה, אבל אלו דברים שאני החלטתי.
זה קרה כשהייתי במקום מצומצם עם עצמי, שלא נוח לו, שצריך שינוי ובאמת כשעשיתי את השינוי, נפתח לי הכל. כאן זו דווקא נקודת נוחות שלא בא לי לעזוב אותה. יש לי בית חמוד ואמא שלי פה, אבל זה לוקח אותי.
3. מה מכל ההחלטות שעשית הייתה הכי גורלית מבחינתך?
החזרה בתשובה. אנשים קצת נבהלים מהמושג הזה אבל תשובה זה מלשון לשוב לעצמי. לאו דווקא לשמור מצוות,
אלא שבאמת באמת האדם שהיה רחוק מעצמו, חוזר לעצמו.
התהליך התחיל כבר באנגליה, והיו סטיות מהדרך, אבל היציבות בטבעון כבר אפשרה לי לעשות את זה.
4. כמה רחוק הלכת מעצמך?
התרחקתי. הייתי במקומות שמזמנים ריחוק. בת"א וגם בלונדון, את יכולה ללכת לאיבוד מבחינת החיצוניות, מבחינת האנשים שאת מחוברת אליהם. לא הייתי קיצונית כי הייתה לי מסגרת של עבודה מאד אחראית כבר מגיל צעיר ואני באה ממשפחה יציבה, שמשקיעה במשפחתיות.
עם זאת, הספר שקראתי אז הכי הרבה היה '100 שנים של בדידות’, כנראה שהייתי מחוברת לתחושה של להיות לבד בעולם.
5. נשאר משהו מהתחושה הזו כיום?
גם היום אני לבד אבל היום, אני אגיד קלישאה אבל זה אמיתי, היום אני לא מרגישה לבד לרגע, אני מחוברת לקדוש ברוך הוא וזה משהו חדש עבורי. כל השנים לא הייתי מחוברת בכלל לעם הזה, חייתי עם גוי, זה היה משהו מאד תלוש.
באתי מעולם חילוני לגמרי, מבית שמקבל הכל, לא הייתה בעיה שאני מתחתנת עם גוי, הסתכלות מאד הומאנית. כל העולם הדתי היה סגור בפניי. לא ידעתי עליו כלום, אולי חוץ מזה שיש חגים.
6. מה הספר שלך היום?
במשך השנים התחברתי לרבי נחמן ואחד הדברים שהוא מדבר עליהם זה התבודדות. אני כל בוקר מתבודדת לי פה בגינה, בערסל מתחת לעץ, לספרי החומש, התורה. בעיקר אהוב עליי חומש בראשית, כי ממנו אפשר לומר שהכרתי את היהדות.
אני זוכרת שאמרתי אחרי שהכרתי את החומש הזה, שעכשיו אני מוכנה לחיות גם 1000 שנה כדי ללמוד אותו עוד ועוד, אני מוכנה ללכת לאי בודד רק עם חומש בראשית, ואני לא אשתעמם לרגע
יפעת בן נתן.
———-