תפריט
שרה הציעה שנבקר במוזיאון בכפר. רק כאשר הגענו לשם הבנתי שמדובר בבית ילדותה, זה שגרה בו עם משפחתה המורחבת. משפחה משכילה ששמה הלך לפניה בכפר, והעסיקה רבים מתושביו במפעל הרהיטים המקומי.
בקומה הראשונה היו מוצגים כמה שרידים ארכיאולוגים, אבנים שונות, קצת כלי חרס, באולם הגדול היו ציורים של חיילים וגלויות ופינת הנצחה לחיילים בני הכפר שנשלחו ללחום אפריקה ולא חזרו.
בעלייה מדרגות הצרות לקומה העליונה, היה כוך מלא בספרים זרוקים בערמה. היה בזה משהו צורם. שרה אמרה שיש כוונה לעשות שם סדר. כנראה המבט שלי היה ברור מידיי.
הקומה השנייה הפתיעה אותי. החדרים נראו כאילו רק לפני רגע יצאו משם בני הבית. חדרי השינה, חדר העבודה, ובעיקר המטבח ופינת האוכל. הכל עמד במקומו אפילו במין רישול כזה, ואיפשר הצצה אותנטית על אמת.
בארונות נותרו שמלות ארוכות מבדים רכים, גיגית המקלחת עמדה בפינת חדר השינה. כלי המטבח נותרו על המדפים. השולחן הגדול היה ערוך והעיד על ארוחות מרובות אורחים, והארובה הגבוהה מעל התנור, שלחה קרן אור. ארובה שכמוה אפשר למצוא בעיקר באזור הזה.
היו חדרים שהפכו אותם לחדרי תצוגה. באחד נעשה שחזור של המכלת הצנועה, והשני של כיתת לימוד. במבט מעלה לגג, היה אפשר לראות ציורים מרהיבים על הרעפים, המספרים בדימויים שונים על החיים באותה תקופה.
