דף הבית » שיחה- משורר, קרלוס אלביניו

שיחה- משורר, קרלוס אלביניו

כל החיים שלי התעצבו בעקבות השלטון הדיקטטורי שחייתי בו 10 שנים, נלחמתי בו, וכשהסתיים והייתי בן 20 העמקתי את העשייה שלי נגד משטר שמדכא אנשים. זה מה שאני עושה כל החיים. גרתי בליסבון כמה שנים וחזרתי לפה לכפר. הבנות שלי שלי פה.

אני מפחד מהאבולוציה של העולם. לאן נגיע. בני אדם הם חיות, החיות הכי גרועות בעולם והם עושים הכל כדי להרוס. לא כולם, זה לא שחור ולבן על זה אני כותב בשירים שלי. אני איש של תקווה, אחרת הייתי מת מזמן. אני מאמין שיהיה משהו שיגרום לאנשים לעשות שינוי, לעצור את האנשים הרעים.

כל החיים אני פועל לשנות את החיים בפורטוגל, לעזור לאנשים. למשל לפני 40 שנה אנשים היו מאד מאד עניים. היינו הכי עניים באירופה. ב- 1974 70% לא ידעו לקרוא ולכתוב. עזרנו לאנשים לפקוח עיניים לבעיות, הצענו פתרונות.

היה לי פרויקט שעשיתי עם עוד 100 אנשים בשמונה אזורים שונים. אימנו אנשים לקחת אחריות לגורל שלהם. לא עוד להסתמך על בעלי החוות. לימדנו אותם להאמין בזה שהם יכולים לעשות עבור עצמם לא לחכות שמישהו יעשה עבורך. לקרוא ולכתוב, ללמוד מיומנויות מקצועיות – לפתוח מסעדות, לעשות רהיטים, תעשיות קטנות. נתנו להם את הצ'אנס לשנות, להפוך לחברה סולידרית וטובה.

הצלחנו, זה נתן לי תקווה. תקווה שהושגה בדרך לא קלה, אבל עדין אנחנו חיים בחברה קפיטליסטית. העשירים נעשים עשירים יותר, והעניים עניים יותר. בלי לשנות את השיטה זה קשה מאד. אין לי פתרון לזה.

בסוף, אתה צריך להיות הפטרון של החיים שלך. זו המלחמה האמיתי כל החיים. לא רק פה, בכל מקום בעולם. גם בישראל.

השורשים שלי מחוברים ליהדות, אני זוכר את אבא שלי מדבר איתי על זה. היהודים שחיו פה בעבר ברחו להולנד. היה להם חלק מאד חשוב בפיתוח של הולנד. זה לא קשר שאני מרגיש מחובר אליו היום. בעיקר לא אחרי מלחמת ששת הימים. אני לא יכול לשכוח את מה שקרה שם.

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים