שיחה- דונה שיקה, עבדה במפעל הרהיטים

בחוץ, אני מלאת שמחה ואנרגיה אבל בפנים אני חיה את הזיכרונות. אני בת 71 ותמיד עסוקה. עבדתי במפעל רהיטים בכפר 36 שנים, אח"כ עבדתי עם בעלי בחנות קטנה, וגם היום אני עוזרת לילדים ולנכדים, הם גרים לידי. זה ממלא אותי אנרגיה.

בלב, אני מתגעגעת לאיש שלי. הוא נפטר לפני עשר שנים ומאז אין מי שיצחיק אותי ככה. הוא אהב לעשות שטויות ולצחוק מכל דבר. הוא שר בקולי קולות, אפילו שלא ידע לשיר, יום אחד הלך למכלת עם קוקיות צבעונית בשיער שהנכדה שמה לו, ויש פה ילד שלא ישכח את הוא לקח לו את הגלידה וצייר איתה על הפנים.