שיחה- מריה ז׳זוס, עובדת במרכז התיירות

אני פוגשת את מריה כשהיא גוזרת דפי נייר צבעוניים לדגלים, לקשט את הכיכר בחגיגות הליברטי דאי. היא שמה אודם, מזהירה אותי שהוא בטח תבכה, ומרגע זה לא מפסיקה לדבר במין התרגשות מהעניין של מישהו זר בה.

עברתי טראומה קשה לפני כמה שנים. הייתי בקומה 3 חודשים כתוצאה מתאונת דרכים. לא נתנו לי סיכוי וכבר דיברו עם בעלי שצריך לנתק אותי מהמכשירים, אבל התעוררתי. שלוש שנים הייתי בבית חולים. עד אז עבדתי בחנות בגדים, הייתה לי משפחה. מאז נשארתי עם בעיה נוירולוגית שמאד מגבילה אותי בעיקר בהליכה.

אני חיה לבד. מזל שיש לי את העבודה הזו פה, ואת הזמן עם הנכדה שלי. אני לא צריכה לעשות איתה שום דבר מיוחד, מספיק לי להיות איתה וזהו.

אני בת 64 וזה הדבר שמשאיר אותי בחיים, לפגוש אותה, את הבת שלי ופה בעבודה לפגוש אנשים ולדבר איתם. זה הסוד. הבדידות יכולה להרוג.