דף הבית » שיחה- אנטוניו, אופה הכפר

שיחה- אנטוניו, אופה הכפר

אני אופה מגיל 13, היום אני כבר בן 66 . למה בחרתי בזה? כי זה מה שהיה.

כשהייתי צעיר עבדתי במכניקה, במוסך, במשך כמה חודשים. מאד אהבתי את העבודה ורציתי להישאר שם, אך היו קשיים והמקום מסגר.

ממש בסמוך הייתה מאפייה. האישה שם ראתה שאני בלי עבודה והציעה לי לעזור לה. מאז אני אופה.

אחרי כמה שנים במאפייה, התחלתי לאפות לבד, מהבית של אמא שלי. זה לא היה קל. אמא שלי לא הייתה טובה אליי. ברחתי. הגעתי לפה, לכפר, ופתחתי מקום משלי.

הייתה הצלחה אדירה. היו לי המון לקוחות ועבדתי המון. אחרי תקופה מוצלחת מאד, פתאום משהו קרה ללחם. כנראה הייתה מחלה בקמח. כשפרסו את הלחם היו חוטים נמשכים בין שני החצאים. בבת אחת כל הלקוחות נעלמו.

במשך שנתיים לא הצלחתי להיפטר מזה עד שנסעתי לליסבון. שם מצאתי אבקה שעזרה לי לשפר מאד את הלחם, אבל הלקוחות כבר לא באו.

אלה היו שנתיים קשות. לא קנו את הלחם ואני הפסדתי כמעט את כל מה שהיה לי.

מה גרם לי להמשיך? אמונה.

ידעתי שאני אופה לחם טוב, שאני חייב להמשיך. אנחנו צריכים להאמין באלוהים ובמה שאנחנו יודעים.

הלקוחות חזרו, לקח זמן עד שהאמינו שהלחם שוב טוב, אבל חזרו. מאז שישה ימים בשבוע אני אופה 130 לחמים. בימי חג 400.

אני מגיע כל ערב בשעה שבע ומכין את הבצק. בזמן שהוא תופח אני הולך לאכול עם אשתי ארוחת ערב, ואז חוזר למאפייה. אני מסיים לאפות פה בארבע בבוקר, והולך לנוח. בשעה שבע בבוקר, אני נוסע עם המכונית לחלק את הלחם מסביב.

אשתי מגיעה בשש בבוקר ומוכרת פה את הלחם. היא גם מכינה עוגות מאותו בצק. ממלאת אותם במרמלדה.

יש לי אישה טובה, בנות טובות, חיים טובים. יש לי כסף לשים על השולחן, לעזור לבנות.

זה סוד החיים – תדאג למשפחה שלך, והמשפחה תדאג לך.

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים