שיחה- סרג'ו, איש הכבשים

את סרג'ו אני פוגשת כמעט בכל פעם שאני הולכת למנזר הנטוש. אני עוברת ליד מרעה הכבשים והעזים, הכלבים ישר מזנקים בנביחות וסרג'ו מרגיע אותם. אני נעמדת סקרנית ומביטה בהם, והוא מזמין אותי ליום הגז. במשך כמה שעות, הוא ועוד שני גברים, אוספים את הכבשים, מהדקים אותם בין הרגלים, וגוזזים את הצמר במכונה חשמלית. מופע של רכות וכח.

יום למחרת הוא יספר לי במילים ספורות וכמה תנועות ידיים, שהוא בן 42. שהעבודה במרעה היא בנוסף לעבודות כמתקין אלומיניום של חלונות ודלתות. הוא יחייך בצניעות ויגיד לי אי לאב לייף. מה שגורם לי שמחה זה הקשר שלי עם בעלי החיים ועם המשפחה.