יוון

כך נפגשנו: סטפני עמדה לידי באיזו פינה שעוד נותרה פנויה בשדה התעופה. אמצע הלילה, הכל עמוס המוני אנשים. הטיסות בדיליי מטורף. ‘הטיסה שלי באיחור של 3

  יום של מפגשים חטופים עם נשים שונות, סמול טוק קצר, משפטים עיניינים. ככה גם עם קיקי, בסופר. הילדים רצו ללטף את זיזל והיא נענתה

  אני והקטנה הולכות לסגור את הים. אנחנו מתקדמות לחוף, היא מדדה כמו פינגווין ומפזרת חיוכים לכל מי שבטעות מצליב מבט. החוף כמעט ריק ושתינו

חיבתנו לדרכים צדדיות, הביאה אותנו לרדת מהאוטוסטרדה היחידה שיש באי. ניסע, אמרנו, נראה מה נפגוש בדרך. מטפסים מקו החוף לתוך ההרים, אורנים מכל עבר, ירוק

׳בואו ילדים, הנה השלט לבית כנסת היהודי׳ אנחנו נכנסים לסמטה צרה, באחד הרחובות בעיר העתיקה. סמוך לדלתות הבתים עציצים מלאים צמחי נוי, ורדים ונענע, הנה

זמן קצר אחרי שהתחלנו את הנסיעה, בת ה -6 מתלוננת על כאב בטן נוראי. עצרנו ליד בית מרקחת קטן. האיש יצא להביא משהו שיקל על

  ארבע לפנות בוקר. שדה תעופה מלא בהמולה צבעונית של אנשים. העייפות מתמוססת אל מול התרגשות הילדים שממתינים בשער והנה עוד רגע יעלו לטיסה. בתוך