מסג'אנה, פורטוגל

באפריל 2022 הגעתי לכפר מסג'אנה  בפורטוגל לשהות אמן. מסג'אנה, כפר קטן וצנוע מאד, שהיה בעבר בית סוהר וכיום רוב התושבים שלו עובדים במכרה. במסגרת השהות

רישומים ועבודות אקספרסיביות, שיצרתי תוך כדי השוטטות בכפר והמפגש עם האנשים עבודות שמן שנעשו בעקבות השהות

הבית של שרה שרה הציעה שנבקר במוזיאון בכפר. רק כאשר הגענו לשם הבנתי שמדובר בבית ילדותה, זה שגרה בו עם משפחתה המורחבת. משפחה משכילה ששמה

לפני שהגעתי לכפר אפילו לא דמיינתי שמסתתרת בו זירת שוורים מפוארת. לא במקרה. בשום מקום זה לא היה כתוב, ואם לא הייתי יצור סקרן שלא

לואיש סנטוש נציג המכרה באלג'וסטרל: יש עדויות למכרה כאן בדיוק מהמאה הראשונה לספירה, מתקופת הרומאים. כבר אלפיים שנה שכורים כאן מינרלים. יש שאומרים שזה אחד

כל החיים שלי התעצבו בעקבות השלטון הדיקטטורי שחייתי בו 10 שנים, נלחמתי בו, וכשהסתיים והייתי בן 20 העמקתי את העשייה שלי נגד משטר שמדכא אנשים.

מריה יושבת בפתח הבית הקטן. הדלת פתוחה לרחוב. היא סורגת קרושה. אנחנו מתקרבות ומייד היא מראה לנו את מה שסרגה, תוך כדי שהיא מברכת אותנו

התחלתי לעבוד בגיל עשר, היום אני בת 64. בשלוש שנים האחרונות אני עובדת בקפה במסאג׳נה. מתחילה כל יום משש בוקר עד הערב. לפעמים, כמו אתמול,

את סרג'ו אני פוגשת כמעט בכל פעם שאני הולכת למנזר הנטוש. אני עוברת ליד מרעה הכבשים והעזים, הכלבים ישר מזנקים בנביחות וסרג'ו מרגיע אותם. אני

אני אופה מגיל 13, היום אני כבר בן 66 . למה בחרתי בזה? כי זה מה שהיה. כשהייתי צעיר עבדתי במכניקה, במוסך, במשך כמה חודשים.

מוויליה ובתה קסנדרה מוויליה בת 60 מגיעה מכפר שנמצא על חוף האוקיינוס. משם היא מביאה את המתכון הסודי שלה לעוגת הוורדים ובאופן מיוחד מוכנה לגלות

אני פוגשת את מריה כשהיא גוזרת דפי נייר צבעוניים לדגלים, לקשט את הכיכר בחגיגות הליברטי דאי. היא שמה אודם, מזהירה אותי שהוא בטח תבכה, ומרגע זה

בחוץ, אני מלאת שמחה ואנרגיה אבל בפנים אני חיה את הזיכרונות. אני בת 71 ותמיד עסוקה. עבדתי במפעל רהיטים בכפר 36 שנים, אח"כ עבדתי עם

התחלתי לעבוד בגיל 9 כי היה צריך, למדתי עם השנים להנות מזה. זה כל מה שהיה לי. לא הלכתי לבית ספר, עבדתי בשדה עם אמא