Anat Or

כך נפגשנו: את יהודית פגשתי בשיעורי ציור אצל כלנית, לפני כמה שנים. רציתי לדבר איתה על משפט שאמרה על איך שהיא אוספת אנשים יקרים לליבה

כך נפגשנו: הייתי בהופעה החדשה של בת שבע ‘שדה 21’. בתחילת ההופעה הייתי די מוטרדת, ניסיתי למצוא את הסיפור מהתכנייה, בעולם המופשט על הבמה. באיזה

כך נפגשנו: במדורה של הילדים, ממש ליד העגלה של שרון עם הבייבי החדשה, התפתחה אותה שיחה מוכרת, בין כמה אמהות, על זה שאין הוראות הפעלה

כך נפגשנו: את סנה אני מכירה מהעבודה יחד. יש לה מבטא (מדהים!) שמסגיר מייד שהיא לא מפה. אבל גם מבלי לשמוע אותה, אפשר להרגיש שהנימוס,

כך נפגשנו: חן שלחה לי מייל בעקבות ראיון עם מיקה, עם המלצות למרואיינות. מכולן, דווקא עניין אותי לראיין אותה.. יכולתי לדבר עם חן על הכל.

כך נפגשנו: את גלי אני מכירה מעבודתנו המשותפת בעולם של שינוי חברתי. אני  יודעת שזה נושא חשוב לה. עם זאת, הופתעתי לשמוע שגלי גרה בקיבוץ

כך נפגשנו: ישבתי עם עופרי בבית קפה. דיברנו על הנוער של המחר, ועל כמה חזק יצא הקפה. פתאום נכנסה גילי. עופרי נתנה מרפק: ‘דברי איתה,

כך נפגשנו: לפעמים בתוך הראיונות אני מחפשת למתן. אחרי המפגש העצמתי אתמול, עם אושרית, חיפשתי לשחרר קצת ולצחוק. מייד עלתה לי ההמלצה לראיין את אפרת.

כך נפגשנו: האופוריה סביב ההיריון, (שלא נדבר על הלידה וגידול הילדים), משכיחה לפעמים שיש מקרים אחרים. זה נשמע מאד פשוט. רוצה ילד? תעשי! רק אחרי

כך נפגשנו: ההמלצה לראיין את עדי הגיעה דרך גבר בשם דוד שנחשף לפרויקט. כבר התחלה מעניינת.. מהרגע שנוצר המפגש שמתי לב אני ‘נכנסת לקצב’..- הדיבור

כך נפגשנו: נתקלתי בעבודה של שקד בפייסבוק, ומייד חיפשתי עוד, למרות, או בגלל, שזו הייתה עבודה שגרמה לי להתכווצות מסוימת. לפעמים יותר קל להתמודד עם ציורים

הרבה נשים שאני פונה אליהן להתראיין מאד מופתעות, “מה אני? מה כבר יש לי להגיד שיהיה מעניין?”. וזה יופי, כי ככה אני יודעת שהגעתי לאישה

כך נפגשנו: נראה לי שגם כשאני אהיה בת הרבה מאד, עדין החלום לרילוקשיין יקונן בי. מייד אחרי הטיול באיטליה התחלנו לחפש במרץ עבודה שם. זה

כך נפגשנו: ציפורה צחקה ששמעה שאני רוצה לראיין אותה. ‘את לא יודעת אל מי התקשרת’ היא אמרה. אמרה וצדקה. יש את הראיונות האלה, שאחרי משפט

כך נפגשנו: אויש כמה שאני לא אוהבת לדבר על הנושא הזה מוות. היו מספיק ימי זיכרון ועצב לאחרונה, ובכל זאת סיפור ששמעתי אתמול, גרם לי

אנשים מבוגרים, שרואים שיש להם עיניים טובות, כובשים אותי ברגע. אני מוכנה להביא כיסא ולא לזוז מהם, עד שיגידו לי ללכת. לכן כשחיפשתי באמצע השוק

כך נפגשנו: הרקדה בשבילי זה מושג ששייך לסיפורים של ההורים שלי על ימי ראשית המדינה. הרקדות עד אור הבוקר בימי העצמאות של אז, בלי שתהיה

  כך נפגשנו: הגעתי לבית של דלית וברגע אחד הרגשתי כל כך נינוחה, אפילו שהמקום חדש לי לחלוטין. העיצוב דיבר אליי מכל מקום, מהקירות, מהעציצים,