
יום 238, רוקסן. אדם מחפש משמעות
כך נפגשנו: יש אנשים שלא צריכיםלנסוע רחוק כדי להיות בטיול, לחוות חוויות וריגושים, מספיק להיכנס לטיול בנפש שלהם, במחשבות, וזה לוקח רחוק. ככה זה עם
יום האישה שנת 2011 אני מתחילה פרויקט ראיונות. בתוכנית לראיין 365 נשים, ולהעלות לבלוג מידי יום במשך שנה שלמה. אלו ימים שהמדיה החברתית רק החלה, היו מעט בלוגים, וכאמא צעירה הרגשתי שחסר לי ידע אמיתי, כזה שאין בעיתונים, ששם השמיעו בעיתונות הכלכלית את אותן נשים בודדות שהצליחו, ובמוספי השבוע את אלו שהחיים ריסקו אותן, רציתי אמצע. רציתי להבין איך לחיות פה, כאישה.
על מה נדבר? על מה שיגיע, בלי שאלות מובנות. תמיד אמרתי ש"לכל אישה יש לפחות סיפור אחד ששווה לשתף, או מיליון". באמת רוב הנשים היו מופתעות בהתחלה שאני רוצה לראיין אותן. אולי 95% מהן התחילו את השיחה בשאלה "מה את רוצה לשמוע? מה מיוחד בי?"
לא היה לי מושג. לרוב לא ידעתי עם מי אני מדברת, בת כמה היא, איך היא נראית. בכוונה בחרתי לא לדעת כלום פרט לשם שלה, לנקות את השיפוט שנמצא בעיניים של כולנו. מה שעלה היה אותנטי לגמרי, וגם לא מה שהאישה רגילה לספר על עצמה. מה שנאמר, נכתב ועלה ללא עריכה מיוחדת לבלוג, יום אחרי יום.
בזכות הפרויקט, קבלתי 365 זוויות שונות ומגוונת על החיים, מנשים מכל המגזרים והגילאים פה בארץ וקצת מחו'ל. נוצר שיח מקורי שעדין לא פגשתי פה קודם, אישי, רגשי, שיתופי, מסקרן, מלמד, ובעיקר קהילה גדולה שיצרה חיבורים הקיימים עד היום.
בסיום הפרויקט קיימנו פיקניק גדול עם הנשים, ואני המשכתי להרצאות על הפרויקט במקומות רבים, בהם כמעט רוב מוסדות האקדמיה בארץ, גם באוקספורד וב – UCLA באנגליה. בארץ לימדתי כמה סמסטרים במכללה למנהל, פרויקט המבוסס על המודל הזה.
כך נפגשנו: יש אנשים שלא צריכיםלנסוע רחוק כדי להיות בטיול, לחוות חוויות וריגושים, מספיק להיכנס לטיול בנפש שלהם, במחשבות, וזה לוקח רחוק. ככה זה עם
חלק ראשון: לאומנות קונספטואלית מידיי, לפעמים דרושים הסברים, כמו למשל לאומנות של מירו. בעבודות שלו כמעט תמיד לכל קו יש משמעות, תגובה לאירוע פוליטי-חברתי
כך נפגשנו: בתוך כל השיטוטים הגענו לאיזה אתר שרצינו לראות. מרחוק ראינו תור ענק, מייד אמרנו שנוותר אבל כשהתקרבנו ראינו משהו מוזר. כל התור
אני מודה, מעולם לא חיבבתי אותך. עד היום תמיד נראית לי חמוצה מידי, רצינית מידיי, בלונדינית. מעולם לא רציתי להשתהות על תמונתך. אבל היום במוזיאון,
את קולטת איפה אנחנו מסתובבות? איזו דירה? אני הולכת אחריך חדר חדר ורואה איך את מצלמת בלי הפסקה, את הסלון המפואר, את חדר השינה
זאת אומרת הייתי רוצה לדעת עליך הכל, אבל את לא אומרת כלום. גם לא לאיש שלך שיושב מולך. שניכם יושבים בשקט, טובלים את המאפה
כך נפגשנו: כיוון שאני לא מתכננת על מה אני אדבר עם כל אישה, לפעמים אפשר למצוא סתירות בין ראיון של יום אחד ליום אחרי. נגיד
כך נפגשנו: רגע לפני שבמדינה הזאת הנשים נסחפות לצד השני של הגדר.. וצריכות ללכת ברחובות עם גדרות וחוצצים, אני מחפשת להבין עניין מוכר יותר –
כך נפגשנו: השנה שנת 80 ומשהו, בכיתה יושבים ילדים סוררים עם מורה אחת למוסיקה, בעלת מבטא רוסי כבד. ‘ילדים כולם מוציאים חליליות ומתחילים ביחד –
כך נפגשנו: סיימנו את הראיון ומה אני אגיד לכם, אין לי מושג על מה טל מדברת, ובטח גם אתם לא תבינו כלום. אתם בטח גם
כך נפגשנו: לא יודעת מה התוכניות שלכם לחג הזה, אבל התחושה אצלנו הייתה שחגגנו ועכשיו, קצת לנוח. לעומת זאת המשפט הראשון שרותי אמרה לי זה,
כך נפגשנו: שימשי (במקור שימרית) הייתה אלופת עולם בגלישת רוח. אני מניחה שהתואר הזה מייצג אותה בהרבה מקומות כדבר ראשון, כי יש בו משהו יוצא דופן
כך נפגשנו: כמעט לכל אחד מאיתנו יצא לשמוע על ‘ההיא’ שלא ויתרה, ש'כנגד כל הסיכויים’ הצליחה. זה מסוג הסיפורים שמעניינים אותי. לא בגלל הסוף הטוב, אלא
כך נפגשנו: הראיון עם אסתר, השאיר אותי בהלם. במדינה בה אנחנו מביעים ‘סולידאריות’ 'חיבוק’ מטען רגשות אינסופי ומוצדק, על החייל שחוזר מן השבי לאימו, (גם
כך נפגשנו: אני יודעת, לדבר עם נשים על ‘רגע לעצמך’ שאנחנו בעיצומו של החופש הגדול עם הילדים (לא לא התבלבלתי, זה פשוט לא נגמר..) זה
כך נפגשנו: אחרי כמה דקות מתחילת השיחה, אני מרגישה מספיק נוח לומר להילה ‘עזבי אותך מלידה ואימון, בואי ננסה למצוא כיוון אחר, נוציא אותך מהמגרש
כך נפגשנו: נכון שיכולתי לשאול את יסמין קודם כל על הצבע שלה בשיער, אבל העדפתי לא להסתכל בקנקן. דברנו על נושא רציני, על לחץ. לפחות
כך נפגשנו: “זה מעניין שהילה שמתעסקת בבישול הפנתה אותך אליי, כי גם לי באומנות יש הרבה פעמים תחושה של בישול”, אומרת לי אורית. אני אומרת לה