
יום 111. יאנה
זמן קצר אחרי שהתחלנו את הנסיעה, בת ה -6 מתלוננת על כאב בטן נוראי. עצרנו ליד בית מרקחת קטן. האיש יצא להביא משהו שיקל על
יום האישה שנת 2011 אני מתחילה פרויקט ראיונות. בתוכנית לראיין 365 נשים, ולהעלות לבלוג מידי יום במשך שנה שלמה. אלו ימים שהמדיה החברתית רק החלה, היו מעט בלוגים, וכאמא צעירה הרגשתי שחסר לי ידע אמיתי, כזה שאין בעיתונים, ששם השמיעו בעיתונות הכלכלית את אותן נשים בודדות שהצליחו, ובמוספי השבוע את אלו שהחיים ריסקו אותן, רציתי אמצע. רציתי להבין איך לחיות פה, כאישה.
על מה נדבר? על מה שיגיע, בלי שאלות מובנות. תמיד אמרתי ש"לכל אישה יש לפחות סיפור אחד ששווה לשתף, או מיליון". באמת רוב הנשים היו מופתעות בהתחלה שאני רוצה לראיין אותן. אולי 95% מהן התחילו את השיחה בשאלה "מה את רוצה לשמוע? מה מיוחד בי?"
לא היה לי מושג. לרוב לא ידעתי עם מי אני מדברת, בת כמה היא, איך היא נראית. בכוונה בחרתי לא לדעת כלום פרט לשם שלה, לנקות את השיפוט שנמצא בעיניים של כולנו. מה שעלה היה אותנטי לגמרי, וגם לא מה שהאישה רגילה לספר על עצמה. מה שנאמר, נכתב ועלה ללא עריכה מיוחדת לבלוג, יום אחרי יום.
בזכות הפרויקט, קבלתי 365 זוויות שונות ומגוונת על החיים, מנשים מכל המגזרים והגילאים פה בארץ וקצת מחו'ל. נוצר שיח מקורי שעדין לא פגשתי פה קודם, אישי, רגשי, שיתופי, מסקרן, מלמד, ובעיקר קהילה גדולה שיצרה חיבורים הקיימים עד היום.
בסיום הפרויקט קיימנו פיקניק גדול עם הנשים, ואני המשכתי להרצאות על הפרויקט במקומות רבים, בהם כמעט רוב מוסדות האקדמיה בארץ, גם באוקספורד וב – UCLA באנגליה. בארץ לימדתי כמה סמסטרים במכללה למנהל, פרויקט המבוסס על המודל הזה.
זמן קצר אחרי שהתחלנו את הנסיעה, בת ה -6 מתלוננת על כאב בטן נוראי. עצרנו ליד בית מרקחת קטן. האיש יצא להביא משהו שיקל על
ארבע לפנות בוקר. שדה תעופה מלא בהמולה צבעונית של אנשים. העייפות מתמוססת אל מול התרגשות הילדים שממתינים בשער והנה עוד רגע יעלו לטיסה. בתוך
כך נפגשנו: המחשבה שעברה לי כשפסעתי על האבנים העתיקות בדרך לפטי, שיהיה לנו בטוח ראיון שמח. אחרי הכל, בוקר מקסים, שמים יפים, ים ואני בדרך
כך נפגשנו: בזמן שבהיתי במסך וחשבתי מה אני עושה עם הרעיונות ההרואיים שלי – להביא 30 ילד מהגן ליום הולדת בבית ולהימנע ממפעילים רעשניים – הגיע
כך נפגשנו: אחרי שדברתי עם חגית מאתמול שסיפרה שהנסיעה לאמריקה עשתה לה טוויסט בהבנות, בעיקר המקצועיות, דברתי עם גלי. גלי ללא שום תאום או ידיעה
כך נפגשנו: אומרים שאישה דואגת לעשות טוב לעצמה, כולם נהנים. מכירים? מכירים. זוכרים לעשות את זה? אה, לא תמיד.. ההבנה הזאת של האחריות שיש לאישה, לא מאפשרת
כך נפגשנו: לא היה לי פשוט לראיין את נגה. נגה פנתה אליי וסיפרה לי על פגיעה מינית שעברה במשך שנים ע"י גיסה. אדם שהוא חלק
כך נפגשנו: כשהתחלנו את השיחה, אלונה הייתה מאד מאוכזבת מאיזה עניין שהתרחש רגעים ספורים קודם שיחתנו. הצעתי לה שנדבר על משהו שימלא אותה ויחזק דרך
כך נפגשנו: אחרי השיעור של רחל מאתמול, ניגשה אליי ורדית. מה בדיוק את עושה? שאלה אותי. סיפרתי לה על הפרויקט. אחרי כמה ימים קיבלתי מייל. “חשבתי על
כך נפגשנו: אני צועדת על הדשא של הקיבוץ, מתקרבת לאולם, הולכת בעקבות צלילי הטאק-טאק, טאק-טאק, הנה קצב העקבים, הנה מחיאות הכפיים. בראש כבר עולה לי
כך נפגשנו: מבלי להסגיר יותר מידי פרטים אתאר את שיחת הטלפון שקיבלתי לאחרונה, בזמן שנהגתי: “את זוכרת שאמרתי לך שמשהו לא נראה בסדר איתו, שהוא
כך נפגשנו: היום צריך לחגוג! זה היום ה – 100 לפרויקט, שזה אומר שאנחנו אחרי 100 ראיונות..! לא ייאמן.. יאללה אז חוגגים, איך? עם לחיים
כך נפגשנו: אתם בטח מכירים את הקטע שאלוהים אומר לאברהם ‘לך לך מארצך’ ושולח אותו לגלות את האושר ואת עתידו במקום אחר. ככה זה אצל
כך נפגשנו: לפני כשבועיים מצאתי את עצמי עומדת חסרת אונים מול רופאה קטנה בקופת חולים. זו הייתה סיטואציה שבאתי אליה מאד רגישה, ואותה רופאה התבצרה
כך נפגשנו: החופש הגדול מתקרב בצעדי ענק ואני כבר שבועיים עמוק באתרי דילים למיניהם. שקועה באיזו אשליה שאולי שוב אפגוש מקרוב את שדה התעופה, מהצד
כך נפגשנו: בשלב זה של החיים, אני כבר מבינה שהאדם צריך לייצר לעצמו מנגנונים שימנעו מהגאווה לגלוש. לפעמים לא שמים לב, וקצת נסחפים עם האגו, כמו
כך נפגשנו: צריך להבין את הדינמיקה של הראיונות כדי להעריך את הראיון הזה. יש ימים שהכל זורם, ראיון אחר ראיון, מגיעות הנשים, עם הסיפור שלהן וזה
כך נפגשנו: שמונה בבוקר, שתינו ערות כבר מ- 6.00 אבל הקול שלנו מסגיר שבקושי פקחנו עיניים. בגישוש ראשוני של ‘על מה נדבר’, הוחלט שלא נדבר