
יום 365, ענת. והפרויקט הזה הוא אני
יום 365, ענת. והפרויקט הזה הוא אני חלק א’. מראיינת אושיק פלר. כך נפגשנו: עד לפני שבוע לא שמעתי על ענת מגל, ולבושתי גם לא
יום האישה שנת 2011 אני מתחילה פרויקט ראיונות. בתוכנית לראיין 365 נשים, ולהעלות לבלוג מידי יום במשך שנה שלמה. אלו ימים שהמדיה החברתית רק החלה, היו מעט בלוגים, וכאמא צעירה הרגשתי שחסר לי ידע אמיתי, כזה שאין בעיתונים, ששם השמיעו בעיתונות הכלכלית את אותן נשים בודדות שהצליחו, ובמוספי השבוע את אלו שהחיים ריסקו אותן, רציתי אמצע. רציתי להבין איך לחיות פה, כאישה.
על מה נדבר? על מה שיגיע, בלי שאלות מובנות. תמיד אמרתי ש"לכל אישה יש לפחות סיפור אחד ששווה לשתף, או מיליון". באמת רוב הנשים היו מופתעות בהתחלה שאני רוצה לראיין אותן. אולי 95% מהן התחילו את השיחה בשאלה "מה את רוצה לשמוע? מה מיוחד בי?"
לא היה לי מושג. לרוב לא ידעתי עם מי אני מדברת, בת כמה היא, איך היא נראית. בכוונה בחרתי לא לדעת כלום פרט לשם שלה, לנקות את השיפוט שנמצא בעיניים של כולנו. מה שעלה היה אותנטי לגמרי, וגם לא מה שהאישה רגילה לספר על עצמה. מה שנאמר, נכתב ועלה ללא עריכה מיוחדת לבלוג, יום אחרי יום.
בזכות הפרויקט, קבלתי 365 זוויות שונות ומגוונת על החיים, מנשים מכל המגזרים והגילאים פה בארץ וקצת מחו'ל. נוצר שיח מקורי שעדין לא פגשתי פה קודם, אישי, רגשי, שיתופי, מסקרן, מלמד, ובעיקר קהילה גדולה שיצרה חיבורים הקיימים עד היום.
בסיום הפרויקט קיימנו פיקניק גדול עם הנשים, ואני המשכתי להרצאות על הפרויקט במקומות רבים, בהם כמעט רוב מוסדות האקדמיה בארץ, גם באוקספורד וב – UCLA באנגליה. בארץ לימדתי כמה סמסטרים במכללה למנהל, פרויקט המבוסס על המודל הזה.
יום 365, ענת. והפרויקט הזה הוא אני חלק א’. מראיינת אושיק פלר. כך נפגשנו: עד לפני שבוע לא שמעתי על ענת מגל, ולבושתי גם לא
יום 364, מיכל. נקודת הריפוי כך נפגשנו: אתמול לפני שנה, הלכתי למכלת, אירוע נדיר, בד"כ קונה בסופר. שם פגשתי את מיכל, עוד אירוע נדיר, בדר"כ
יום 363, אסתי. מה הזמן מסמן לי? כך נפגשנו: הראיונות פה קצרים ונוגעים רק ברגע אחד. לכן כשיש ראיונות שמדברים על תקופת חיים של האישה,
יום 362, חנה. בלי לקטוף איזה פרח בטימבקטו כך נפגשנו: יש ליוני רכטר שיר חדש עכשיו, על זה שנודד בכל העולם ומולו ‘דוד אפרים, שלא
יום 361, ליבי. נערת רוק בת 60? יש דבר כזה ! כך נפגשנו: אני לא מבינה למה אני תמיד מספרת לעצמי שכל האנשים בילדותי היו
יום 360, איולי. אדם אכן צובר זיכרונות כך נפגשנו: הייתי אדם מאד סנטימנטלי. אם נתתם לי פתק באמצע השיעור בכיתה ד’, סיכוי סביר שיכלתם למצוא אותו
יום 359, תרזה. פתיתי שלג כך נפגשנו: נפגשנו מזמן, כשהייתי בכיתה ב’. בתוך הנוף הירושלמי של עובדי מדינה, תרזה הייתה שכנה יוצאת דופן. כשכולם התלבשו
יום 358, ריקי, העור בו אני חיה כך נפגשנו: קשה להילחם במציאות שלנו פה, לפעמים זה נראה כמו קרב אבוד, עוד חוסר צדק, ועוד עוולה,
יום 357, ענת. ‘אמא, תעצרי את הרכבת’ כך נפגשנו: את ענת אני מכירה מהגן של הבת שלי. אני אמא מאד קונקרטית, אוספת את הילדים והולכת,
כך נפגשנו: אני ואוריאן בשיחה לילית, אני אחרי היין, היא עם התה, שתי זרות והלב נפתח. היא מספרת, אני פותחת, והשיחה לא רוצה להסתיים. הייתה
יום 355, זהר, ופרצת כך נפגשנו: זה תמיד מפתיע לראות עד כמה החיים מסמנים לנו באופן ברור את הדרך. במקרה הזה, אם זה לא היה
כך נפגשנו: לירי צודקת. כל הזמן מדברים על צריכת יתר של חומרנות וטלוויזיה אבל הי, מה עם כל הרוח הזאת של העידן החדש? אולי גם
כך נפגשנו: אני יושבת מול יעלה, בבית שלה, כשמאחוריה סיפריה. פתאום אני רואה ספר ישן של ‘אהל הדוד תם’. ונזכרת במדויק ברגע הזה שפגשתי את
כך נפגשנו: שושה מדברת איתי על לגדל ילדים, מהזוית שלה כמטפלת, בעיקר פלדנקרייז, כבר 30 שנה. זווית הראייה שלה רחבה, היא פוגשת מתינוקות עד קשישים,
כך נפגשנו: הרבה פעמים מתפרסמים בעיתון כל מיני נתונים סטטיסטיים לגבי התלמידים בישראל, מדברים על ‘הדור הזה’ בערך מאז שאני זוכרת את עצמי, ומה שעולה
כך נפגשנו: לפני שבוע לקחתי את הבת שלי לחברה בשכונה ליד. ‘תגידי’, אני שואלת את האמא 'שמעת על הפדופיל שגר באזור וסיפרו עליו בחדשות?’ 'איזה
יום 349, שלי. המתנה מהצוענים: לרקוד את החיים כך נפגשנו: הראיון ארוך, ושלי מרתקת, עזבו אתכם מהקדמות, הנה: החיים שלי התחילו עם הריקוד. התחלתי לרקוד
כך נפגשנו: סיפור החיים המפותל של ריבה נכתב כספר – עלילה שלוקחת למקומות מאד אפלים, הרס עצמי מהסוג הכואב במיוחד. סבא של ריבה היה הרב