יום 75, עדי. בזמן שנמנמתם
כך נפגשנו: ההמלצה לראיין את עדי הגיעה דרך גבר בשם דוד שנחשף לפרויקט. כבר התחלה מעניינת.. מהרגע שנוצר המפגש שמתי לב אני ‘נכנסת לקצב’..- הדיבור
יום האישה שנת 2011 אני מתחילה פרויקט ראיונות. בתוכנית לראיין 365 נשים, ולהעלות לבלוג מידי יום במשך שנה שלמה. אלו ימים שהמדיה החברתית רק החלה, היו מעט בלוגים, וכאמא צעירה הרגשתי שחסר לי ידע אמיתי, כזה שאין בעיתונים, ששם השמיעו בעיתונות הכלכלית את אותן נשים בודדות שהצליחו, ובמוספי השבוע את אלו שהחיים ריסקו אותן, רציתי אמצע. רציתי להבין איך לחיות פה, כאישה.
על מה נדבר? על מה שיגיע, בלי שאלות מובנות. תמיד אמרתי ש"לכל אישה יש לפחות סיפור אחד ששווה לשתף, או מיליון". באמת רוב הנשים היו מופתעות בהתחלה שאני רוצה לראיין אותן. אולי 95% מהן התחילו את השיחה בשאלה "מה את רוצה לשמוע? מה מיוחד בי?"
לא היה לי מושג. לרוב לא ידעתי עם מי אני מדברת, בת כמה היא, איך היא נראית. בכוונה בחרתי לא לדעת כלום פרט לשם שלה, לנקות את השיפוט שנמצא בעיניים של כולנו. מה שעלה היה אותנטי לגמרי, וגם לא מה שהאישה רגילה לספר על עצמה. מה שנאמר, נכתב ועלה ללא עריכה מיוחדת לבלוג, יום אחרי יום.
בזכות הפרויקט, קבלתי 365 זוויות שונות ומגוונת על החיים, מנשים מכל המגזרים והגילאים פה בארץ וקצת מחו'ל. נוצר שיח מקורי שעדין לא פגשתי פה קודם, אישי, רגשי, שיתופי, מסקרן, מלמד, ובעיקר קהילה גדולה שיצרה חיבורים הקיימים עד היום.
בסיום הפרויקט קיימנו פיקניק גדול עם הנשים, ואני המשכתי להרצאות על הפרויקט במקומות רבים, בהם כמעט רוב מוסדות האקדמיה בארץ, גם באוקספורד וב – UCLA באנגליה. בארץ לימדתי כמה סמסטרים במכללה למנהל, פרויקט המבוסס על המודל הזה.
כך נפגשנו: ההמלצה לראיין את עדי הגיעה דרך גבר בשם דוד שנחשף לפרויקט. כבר התחלה מעניינת.. מהרגע שנוצר המפגש שמתי לב אני ‘נכנסת לקצב’..- הדיבור
כך נפגשנו: נתקלתי בעבודה של שקד בפייסבוק, ומייד חיפשתי עוד, למרות, או בגלל, שזו הייתה עבודה שגרמה לי להתכווצות מסוימת. לפעמים יותר קל להתמודד עם ציורים
הרבה נשים שאני פונה אליהן להתראיין מאד מופתעות, “מה אני? מה כבר יש לי להגיד שיהיה מעניין?”. וזה יופי, כי ככה אני יודעת שהגעתי לאישה
כך נפגשנו: נראה לי שגם כשאני אהיה בת הרבה מאד, עדין החלום לרילוקשיין יקונן בי. מייד אחרי הטיול באיטליה התחלנו לחפש במרץ עבודה שם. זה
כך נפגשנו: ציפורה צחקה ששמעה שאני רוצה לראיין אותה. ‘את לא יודעת אל מי התקשרת’ היא אמרה. אמרה וצדקה. יש את הראיונות האלה, שאחרי משפט
כך נפגשנו: אויש כמה שאני לא אוהבת לדבר על הנושא הזה מוות. היו מספיק ימי זיכרון ועצב לאחרונה, ובכל זאת סיפור ששמעתי אתמול, גרם לי
אנשים מבוגרים, שרואים שיש להם עיניים טובות, כובשים אותי ברגע. אני מוכנה להביא כיסא ולא לזוז מהם, עד שיגידו לי ללכת. לכן כשחיפשתי באמצע השוק
כך נפגשנו: הרקדה בשבילי זה מושג ששייך לסיפורים של ההורים שלי על ימי ראשית המדינה. הרקדות עד אור הבוקר בימי העצמאות של אז, בלי שתהיה
כך נפגשנו: הגעתי לבית של דלית וברגע אחד הרגשתי כל כך נינוחה, אפילו שהמקום חדש לי לחלוטין. העיצוב דיבר אליי מכל מקום, מהקירות, מהעציצים,
כך נפגשנו: אני מאד אוהבת לפגוש נשים שמספרות לי שהן אף פעם לא משתעממות, במין עשייה בלתי נגמרת, תמיד יש עוד איזשהו הר באופק לטפס
כך נפגשנו: סיימתי את הראיון עם אבתסאם ואמרתי לעצמי ‘וואו איזו אישה’. לא רציתי שהיא תסיים לדבר, כמה עושר וחכמה. כמה שהיא יכולה להתוות דרך
כך נפגשנו: ליום העצמאות בחרתי להביא ראיון, עם מי שמשמשת עבורי השראה לעצמאות הפרטית שלי. וודאי לא קראתם עליה עדין בעיתונים, ולא שמעתם על פרס
כך נפגשנו: המילים ‘פיצוץ’ ו'גשר’ מתחברים לי באופן אוטומטי לספר 'למי צלצלו הפעמונים’, של המינגווי. איך הוא כבש אותי בתיאוריו האיטיים, של אותו גיבור העומד
כך נפגשנו: בתחילת הפרויקט קיבלתי מרוית מייל. שאלה אם ארצה לראיין אותה על אוֹרִי, בנה ז"ל. התכווצתי. הזכרתי את לא מזמן בראיון עם ענת, את עודף
כך נפגשנו: נראה לי שפחות ופחות ‘ילדים’ יודעים מה הם רוצים להיות שיהיו גדולים. אפילו האמהות שלהם, לא סגורות על זה אם הן רוצות שיהיו
כך נפגשנו: כדי להבין את שרון ואת הראיון, צריך לראות אותה אומרת את המילים, מתווכת את התיאורים, שבחלקן היו קשים עבורי, בנעימת קולה הרכה, בחיוכים
כך נפגשנו: הגיע הזמן להודות: אנחנו מושלמות! זה רק המחזור הזה, שמגיע ומסובב אותנו קצת. קצת, לא הרבה. רק כמה ימים לפני, כמה אחרי, וברור
כך נפגשנו: קודם כל כדי להיכנס לאווירה הנכונה של הפוסט הזה, תעשו פה play . עכשיו, שהמוסיקה ברקע תכירו את שירי חבקין. הבת של דרורה חבקין