
יום 310, עופרה. לגרש את השדים, שבתוכנו
כך נפגשנו: המפגש הראשוני שלי עם ‘העולם שמעבר’, היה מעצבן. הייתי בדרום אמריקה, קראתי את 'הנבואה שמיימית’ באי קטן שנקרא איקיטוס, במקרה, באותו מקום בו
יום האישה שנת 2011 אני מתחילה פרויקט ראיונות. בתוכנית לראיין 365 נשים, ולהעלות לבלוג מידי יום במשך שנה שלמה. אלו ימים שהמדיה החברתית רק החלה, היו מעט בלוגים, וכאמא צעירה הרגשתי שחסר לי ידע אמיתי, כזה שאין בעיתונים, ששם השמיעו בעיתונות הכלכלית את אותן נשים בודדות שהצליחו, ובמוספי השבוע את אלו שהחיים ריסקו אותן, רציתי אמצע. רציתי להבין איך לחיות פה, כאישה.
על מה נדבר? על מה שיגיע, בלי שאלות מובנות. תמיד אמרתי ש"לכל אישה יש לפחות סיפור אחד ששווה לשתף, או מיליון". באמת רוב הנשים היו מופתעות בהתחלה שאני רוצה לראיין אותן. אולי 95% מהן התחילו את השיחה בשאלה "מה את רוצה לשמוע? מה מיוחד בי?"
לא היה לי מושג. לרוב לא ידעתי עם מי אני מדברת, בת כמה היא, איך היא נראית. בכוונה בחרתי לא לדעת כלום פרט לשם שלה, לנקות את השיפוט שנמצא בעיניים של כולנו. מה שעלה היה אותנטי לגמרי, וגם לא מה שהאישה רגילה לספר על עצמה. מה שנאמר, נכתב ועלה ללא עריכה מיוחדת לבלוג, יום אחרי יום.
בזכות הפרויקט, קבלתי 365 זוויות שונות ומגוונת על החיים, מנשים מכל המגזרים והגילאים פה בארץ וקצת מחו'ל. נוצר שיח מקורי שעדין לא פגשתי פה קודם, אישי, רגשי, שיתופי, מסקרן, מלמד, ובעיקר קהילה גדולה שיצרה חיבורים הקיימים עד היום.
בסיום הפרויקט קיימנו פיקניק גדול עם הנשים, ואני המשכתי להרצאות על הפרויקט במקומות רבים, בהם כמעט רוב מוסדות האקדמיה בארץ, גם באוקספורד וב – UCLA באנגליה. בארץ לימדתי כמה סמסטרים במכללה למנהל, פרויקט המבוסס על המודל הזה.
כך נפגשנו: המפגש הראשוני שלי עם ‘העולם שמעבר’, היה מעצבן. הייתי בדרום אמריקה, קראתי את 'הנבואה שמיימית’ באי קטן שנקרא איקיטוס, במקרה, באותו מקום בו
יום 309, גליה. משקפיים בלונדיניים כך נפגשנו: גם גליה וגם אני מתעסקות בסיפורים של אחרים. יושבות מקשיבות וכותבות. אצלה זה לוקח כמעט שנה עד שיוצא
כך נפגשנו: אלישבע, אישה פקחית, מקשיבה כבר הרבה שנים לסיפורים של אנשים כעיתונאית, וגם לה עצמה יש לא מעט מה לספר. היא מעידה על עצמה
כך נפגשנו: בבוקר שבת הבן שלי בן ה 8 ניסה להסביר לי משהו ואז אמר ‘אין מה לעשות אמא, אנחנו דור יותר מתוחכם. יותר טכנולוגי..’
כך נפגשנו: יש אנשים שיגידו משפטים כמו ‘לראות את הטוב’ 'לצמוח מהקושי’ וזה ישמע כמו סיסמא, עטיפה של משהו ריק מתוכן. ויש אנשים, כמו רויטל,
כך נפגשנו: תראו, כל הפרויקט, אני מאד משתדלת לערוך את הראיונות ככה, שיהיה הגיון במה שתקראו. במקרה של הראיון עם נעה, תסתדרו לבד. לא ברצינות,
יום 304, רות. מפגשים בסלון 3 כך נפגשנו: זוכרים את הבוקר ההוא, של יום שמש חורפי בירושלים? אז פגשתי בסלון שבזי 4 נשים, מהן ראיינתי
כך נפגשנו: בהתחלה חשבתי שאני אדבר עם איילת על זה שהיא שייטת. זאת אומרת, על זה באמת דיברנו כל השיחה, אבל מייד התברר שאיילת היא
כך נפגשנו: לא מזמן פגשתי איש מקסים ששיתף אותי בהבנה מניסיונו – “חשוב שחוץ מעבודה, יהיו לאדם עוד חיים, תחביבים. אתה מגיע לגיל שזהו העבודה
כך נפגשנו: בהמשך, מקרי כמובן, על גניקולוגיה ברפואה הסינית, ראיינתי את אחינעם, שעוסקת בגניקולוגיה ברפואה מערבית. יצאתי מהראיון מהורהרת. איך זה יכול להיות? הרי לא
כך נפגשנו: היום ה- 300 לפרויקט מגיע ביום ראשון של שבוע חדש, חודש חדש ושנה חדשה – מחזוריות מהסוג הטוב. מה קורה שהמחזוריות הטבעית הזאת
כך נפגשנו: כדי להבין מה ענת עושה ועם מה היא מתמודדת, צריך לחוות את זה. מניסיון. היא לקחה על עצמה ניהול פרויקט של ‘מועדון חברתי’
כך נפגשנו: בסוף צץ הנושא של הקשר השונה בין האמא לבן והאמא לבת. כמו בהכללות רבות, גם כאן וודאי יש הרבה יוצאים מין הכלל, אך
כך נפגשנו: יש רגעים שאני מעדיפה לא לחשוב עליהם. כמו למשל לרגע הזה עוד 10 שנים, שהבן הבכור שלי יתגייס. זאת אומרת, אני בטוחה שעד
כך נפגשנו: מעייף כבר כל הסיפור הזה של השנאה והמלחמות בתוכנו. אני קוראת את הכותרות היום ושואלת אם באמת אין לנו במה להתעסק חוץ מזה.
כך נפגשנו: הבוקר הגיע טלפון מטובה מהיכל התרבות באור עקיבא: “שלום ענת, את זוכרת שפנית אליי אחרי ההצגה, אמרת שהבן שלך איבד אייפוד..”. או, כן.
כך נפגשנו: אחד הדברים שמביאים לי אור בפרויקט הזה, הוא לפגוש אנשים כמו אורית. היום לא מכבירה מילים, ומפנה את הבמה לסיפור מיוחד. אורית, מנהלת
כך נפגשנו: בהחלטה ספונטנית קפצתי להסתפר אצל מישהי שלא הכרתי קודם. נכנסתי לבית גדול, חבוי בין הפרדסים, שבחלקו התחתון נמצאת המספרה. מצאתי שם כמה נשים, ילדה