יום 147, לילי. just do it
כך נפגשנו: אז מה יצאתם לרחובות? הופתעתם לגלות את החיידק החברתי, שנמנם אצלכם עד כה בשקט? מפתיע לא? אולי לא את כולם. יש אנשים שהימים
יום האישה שנת 2011 אני מתחילה פרויקט ראיונות. בתוכנית לראיין 365 נשים, ולהעלות לבלוג מידי יום במשך שנה שלמה. אלו ימים שהמדיה החברתית רק החלה, היו מעט בלוגים, וכאמא צעירה הרגשתי שחסר לי ידע אמיתי, כזה שאין בעיתונים, ששם השמיעו בעיתונות הכלכלית את אותן נשים בודדות שהצליחו, ובמוספי השבוע את אלו שהחיים ריסקו אותן, רציתי אמצע. רציתי להבין איך לחיות פה, כאישה.
על מה נדבר? על מה שיגיע, בלי שאלות מובנות. תמיד אמרתי ש"לכל אישה יש לפחות סיפור אחד ששווה לשתף, או מיליון". באמת רוב הנשים היו מופתעות בהתחלה שאני רוצה לראיין אותן. אולי 95% מהן התחילו את השיחה בשאלה "מה את רוצה לשמוע? מה מיוחד בי?"
לא היה לי מושג. לרוב לא ידעתי עם מי אני מדברת, בת כמה היא, איך היא נראית. בכוונה בחרתי לא לדעת כלום פרט לשם שלה, לנקות את השיפוט שנמצא בעיניים של כולנו. מה שעלה היה אותנטי לגמרי, וגם לא מה שהאישה רגילה לספר על עצמה. מה שנאמר, נכתב ועלה ללא עריכה מיוחדת לבלוג, יום אחרי יום.
בזכות הפרויקט, קבלתי 365 זוויות שונות ומגוונת על החיים, מנשים מכל המגזרים והגילאים פה בארץ וקצת מחו'ל. נוצר שיח מקורי שעדין לא פגשתי פה קודם, אישי, רגשי, שיתופי, מסקרן, מלמד, ובעיקר קהילה גדולה שיצרה חיבורים הקיימים עד היום.
בסיום הפרויקט קיימנו פיקניק גדול עם הנשים, ואני המשכתי להרצאות על הפרויקט במקומות רבים, בהם כמעט רוב מוסדות האקדמיה בארץ, גם באוקספורד וב – UCLA באנגליה. בארץ לימדתי כמה סמסטרים במכללה למנהל, פרויקט המבוסס על המודל הזה.
כך נפגשנו: אז מה יצאתם לרחובות? הופתעתם לגלות את החיידק החברתי, שנמנם אצלכם עד כה בשקט? מפתיע לא? אולי לא את כולם. יש אנשים שהימים
לכו תסכמו חודש בכזאת מהומה. הראש שלי בכלל לא פה. לפני שעתיים חזרנו מההפגנה בפרדס חנה. הילדים באו עם השלטים שהכינו (‘בא לנו מדינה זולה’)
כך נפגשנו: קודם כל אבהיר: בבוקר כזה קשה לי לדבר על משהו אחר, מלבד המחאה. זה מרגיש קצת חילול אווירת הקודש שיש פה. מצד שני,
כך נפגשנו: אתמול הייתי עם הילדים פה בוואדי. מחצלת עמוסה צעצועים, שעלו עשרות שקלים, אותם הם מוכרים במחירים מופקעים של שקל-שתיים. כמובן שאיך שהרוויחו את
כך נפגשנו: למיכל יש קול מתוק. משגע. כזה שמה שהיא תגיד, אתן תהיו מוכנות לעשות. כולל להתעלם מהקילואים המיותרים שנדבקו לכן בירכיים, ולהצטלם עם הבייבי
כך נפגשנו: זכורה לי תמונה מ"חופשת" הלידה האחרונה שלי. אני בצעדה עם העגלה ברחוב (עוד לפני שזה הפך לשם של מחאה), והנה טלפון. בצד השני נועה,
כך נפגשנו: הבקשה של תום להתראיין על מחאת האמהות, הגיעה במין טיימניג מוזר, בו ראיינתי את על תיקי עגלות מעוצבים.. (שזה דווקא חיבור מעניין, מעבר
כך נפגשנו: צהרים בסטודיו של . אביגיל יצאה, אני נכנסת. יפעת עוצרת את שתינו באמצע ‘דברו’ היא אומרת. אביגיל שולפת כרטיס ביקור וממשיכה עם
כשקמתי הבוקר וקבלתי 3 הזמנות לאירועי מחאה, החלטתי לוותר על הראיון שתוכנן להיום ולכתוב ראיון אחר-רישום מצב, על מפגש שהיה לי אתמול, במאהל המחאה פה
כך נפגשנו: הסביבה המגויסת שלי חברות, משפחה (וגם הילדים!) מפנים אליי מידי פעם נשים לראיון. כזה הוא גם הראיון עם יפעת. כלנית פגשה אותה לתיאום התערוכה
(לקוראים הצעירים, זה הומאז’ 'למכתבים לצופיה’ ספר של פעם) כך נפגשנו: את דקלה אני מכירה מהפייסבוק. תמיד היה בה משהו מעניין. לא מזמן עם שבוע
כך נפגשנו: לפעמים נדמה לנו שהחכמה מצויה אצל אנשים מבוגרים שעברו כברת דרך בחייהם. לרוב זה נכון. במקרה של ליאת, שהיא לגמרי בגילי, אני יוצאת
כך נפגשנו: הרבה פעמים מגיע שלב בחיים שבו אם אנחנו לא מוכנים להיות ערים לדפוסי התנהגות שליליים שמנהלים אותנו, זה מתפוצץ לנו בפרצוף, בלי חוכמות.
כך נפגשנו: מיכל, אחת הנשים שקוראות כאן, המליצה לי לדבר עם ענבר. סיפרה לי בקצרה על העשייה שלה והייתי ב ט ו ח ה שאני
כך נפגשנו: את מיכל אני מכירה כבר הרבה שנים. כל שיחה, כל מפגש, כל התקלות אקראית מלווה תמיד – אבל תמיד – בהמון צחוק, ושמחה,
כך נפגשנו: רינה תיארה לי את המסע שאליו יצאה, במילים כנות, מאד נוגעות, ועם זאת ידעתי שיש דברים שאם לא עוברים אותם, פשוט אי אפשר
כך נפגשנו: שיחה הבוקר שלנו התחילה בקולות של מי שרק התעוררו. רוית סיפרה שהיא בקושי ישנה כיוון שהגיעה מהמחנה צופים באמצע הלילה. מה עשית שם?
כך נפגשנו: צלצול פעמון באמצע הבוקר, בפתח הדלת עומדת אישה מבוגרת בעלת שיער קצר, לבן, ומחזיקה בידיה קופסת קרטון מלאה בשזיפים. ‘סליחה, את אולי מכירה