
יום 256, יעל. נוף נשים אינסוף
כך נפגשנו: בתחילת השיחה דברנו על היכולת לתאר במילים, את מה שאתה יודע לראות, שלא תמיד אפשר לבטא את התחושה באותו דיוק. נו טוב, אני
יום האישה שנת 2011 אני מתחילה פרויקט ראיונות. בתוכנית לראיין 365 נשים, ולהעלות לבלוג מידי יום במשך שנה שלמה. אלו ימים שהמדיה החברתית רק החלה, היו מעט בלוגים, וכאמא צעירה הרגשתי שחסר לי ידע אמיתי, כזה שאין בעיתונים, ששם השמיעו בעיתונות הכלכלית את אותן נשים בודדות שהצליחו, ובמוספי השבוע את אלו שהחיים ריסקו אותן, רציתי אמצע. רציתי להבין איך לחיות פה, כאישה.
על מה נדבר? על מה שיגיע, בלי שאלות מובנות. תמיד אמרתי ש"לכל אישה יש לפחות סיפור אחד ששווה לשתף, או מיליון". באמת רוב הנשים היו מופתעות בהתחלה שאני רוצה לראיין אותן. אולי 95% מהן התחילו את השיחה בשאלה "מה את רוצה לשמוע? מה מיוחד בי?"
לא היה לי מושג. לרוב לא ידעתי עם מי אני מדברת, בת כמה היא, איך היא נראית. בכוונה בחרתי לא לדעת כלום פרט לשם שלה, לנקות את השיפוט שנמצא בעיניים של כולנו. מה שעלה היה אותנטי לגמרי, וגם לא מה שהאישה רגילה לספר על עצמה. מה שנאמר, נכתב ועלה ללא עריכה מיוחדת לבלוג, יום אחרי יום.
בזכות הפרויקט, קבלתי 365 זוויות שונות ומגוונת על החיים, מנשים מכל המגזרים והגילאים פה בארץ וקצת מחו'ל. נוצר שיח מקורי שעדין לא פגשתי פה קודם, אישי, רגשי, שיתופי, מסקרן, מלמד, ובעיקר קהילה גדולה שיצרה חיבורים הקיימים עד היום.
בסיום הפרויקט קיימנו פיקניק גדול עם הנשים, ואני המשכתי להרצאות על הפרויקט במקומות רבים, בהם כמעט רוב מוסדות האקדמיה בארץ, גם באוקספורד וב – UCLA באנגליה. בארץ לימדתי כמה סמסטרים במכללה למנהל, פרויקט המבוסס על המודל הזה.
כך נפגשנו: בתחילת השיחה דברנו על היכולת לתאר במילים, את מה שאתה יודע לראות, שלא תמיד אפשר לבטא את התחושה באותו דיוק. נו טוב, אני
כך נפגשנו: הייתי רוצה לתת לראיון הזה את הכורת של אתמול ‘כן, את יכולה!’ או את הכותרת של יום שישי 'טוות החלומות’ או את הכותרת
כך נפגשנו: בראיון עם אמל, בדומה לזה של אבתיסאם, דברנו על האישה במגזר הערבי. זה לא היה חייב להיות ככה, דווקא חשבתי ללכת למקום אחר..
כך נפגשנו: לפני הכל, לילך, זאת האישה שגם בגללה הפרויקט הזה התחיל. היא סיפרה לאפרת על חברה שלה מניו יורק, אנדראה, שיש לה בלוג אליו
כך נפג שנו: הראיון הזה הוא במידה מסוימת קצת המשך של מה שדברתי אתמול עם גילי. המסע הזה, הלא נגמר, לעבר ברור האמונות שלך כאדם.
כך נפגשנו: בסופ"ש האחרון קראתי כתבה על ראש ממשלת מדינת בהוטן. בבהוטן, דוחים את התל"ג, כמדד המשקף רווחה, אומרים שזה רק חומר, ושם המציאו את
יום 250, רינה. לעזוב את הקן כך נפגשנו: ממש רגע לפני שרצינו לצאת מהספריה, נכנס יורם. איש מבוגר, בן 82 ליתר דיוק, מחזיק בידו שקית
כך נפגשנו: אז מה החלום שלכם? ולמה אתם לא מגשימים אותו? אתם מחכים ש'הם יגדלו’? שיהיה יותר כסף? שלסבתא יהיו גלגלים? אני יודעת. כולנו טובלים
כך נפגשנו: נפגשנו פה. יעלה היא אחת הנשים שמתחילת הדרך, נמצאת באופן קבוע ומלווה את הראיונות. לא הכרתי, רק קיבלתי ממנה פידבקים שלאט לאט
כך נפגשנו: סוף הראיון עם רחלי, השאיר אותי עם רצון להמשיך לכתוב על נושא שמאז ומתמיד מעורר אצלי עניין רב – קומוניזם. אני מנסה שוב
כך נפגשנו: רחלי. מה אגיד. הראיון הכי ארוך של הפרויקט, ובכל זאת, לא רציתי לצמצם כמעט כלום. בעידן שבו כל אחד שמחזיק מצלמת וידאו (סליחה,
כך נפגשנו: בנות, מה יש להן לדבר כל היום? על תיקים ונעלים, ברור. מביך. סיפור אמיתי. גם לי יצא לא מזמן לשבת עם יעלי, שמייד התנדבה
כך נפגשנו: אני לא רואה חדשות, העיתונות שאני קוראת היא בעיקר כלכלית, כך שמעבר לירידות שערים, אין לי הרבה מידע אקטואלי, מה קורה בעולם. כשדיברתי עם
כך נפגשנו: שיחת טלפון באמצע היום עם חברה שהרבה זמן לא דברנו, ושאלות של ‘מה חדש’. כאשר שאלה זו חוזרת על עצמה במהלך השיחה, דעו
כך נפגשנו: אני מגיעה אל כלנית בדיוק שהשמים הופכים קודרים ועוד רגע יתחיל הגשם הגדול. ‘ראית, ראית את האור הזה?’ היא יוצאת לקראתי זורחת 'תראי
כך נפגשנו: אל מרית הגעתי ממש במקרה, בשיטוטיי ברשת בחיפוש מידע עבור תחקיר מסוים. הגעתי אל הבלוג של ‘עיר האושר’, התחלתי לקרוא ומצאתי שם משהו
כך נפגשנו: התקשרתי לדיתה בשעה 14:30, בטח לא הייתי שמה לב לזה, אם דיתה לא הייתה מעירה את תשומת ליבי ‘זה בסדר’ היא מרגיעה אותי
כך נפגשנו: הראיון עם נטלי מתפתל. התחלנו מדבר אחד ובסוף הגענו לדבר אחר. חשבתי לרגע שסטינו מהדרך, אבל בסוף הכל מתחבר לאג'נדה שנטלי מדברת עליה.