
יום 93, רות. היא ואני
כך נפגשנו: אתמול, ערב שבועות, בעודי מקלפת המון שום להמון פשטידות, הרהרתי ברות המקראית. חשבתי עליה באור אחר, מנקודת מבטי כיום, עם יותר הבנה, מה
יום האישה שנת 2011 אני מתחילה פרויקט ראיונות. בתוכנית לראיין 365 נשים, ולהעלות לבלוג מידי יום במשך שנה שלמה. אלו ימים שהמדיה החברתית רק החלה, היו מעט בלוגים, וכאמא צעירה הרגשתי שחסר לי ידע אמיתי, כזה שאין בעיתונים, ששם השמיעו בעיתונות הכלכלית את אותן נשים בודדות שהצליחו, ובמוספי השבוע את אלו שהחיים ריסקו אותן, רציתי אמצע. רציתי להבין איך לחיות פה, כאישה.
על מה נדבר? על מה שיגיע, בלי שאלות מובנות. תמיד אמרתי ש"לכל אישה יש לפחות סיפור אחד ששווה לשתף, או מיליון". באמת רוב הנשים היו מופתעות בהתחלה שאני רוצה לראיין אותן. אולי 95% מהן התחילו את השיחה בשאלה "מה את רוצה לשמוע? מה מיוחד בי?"
לא היה לי מושג. לרוב לא ידעתי עם מי אני מדברת, בת כמה היא, איך היא נראית. בכוונה בחרתי לא לדעת כלום פרט לשם שלה, לנקות את השיפוט שנמצא בעיניים של כולנו. מה שעלה היה אותנטי לגמרי, וגם לא מה שהאישה רגילה לספר על עצמה. מה שנאמר, נכתב ועלה ללא עריכה מיוחדת לבלוג, יום אחרי יום.
בזכות הפרויקט, קבלתי 365 זוויות שונות ומגוונת על החיים, מנשים מכל המגזרים והגילאים פה בארץ וקצת מחו'ל. נוצר שיח מקורי שעדין לא פגשתי פה קודם, אישי, רגשי, שיתופי, מסקרן, מלמד, ובעיקר קהילה גדולה שיצרה חיבורים הקיימים עד היום.
בסיום הפרויקט קיימנו פיקניק גדול עם הנשים, ואני המשכתי להרצאות על הפרויקט במקומות רבים, בהם כמעט רוב מוסדות האקדמיה בארץ, גם באוקספורד וב – UCLA באנגליה. בארץ לימדתי כמה סמסטרים במכללה למנהל, פרויקט המבוסס על המודל הזה.
כך נפגשנו: אתמול, ערב שבועות, בעודי מקלפת המון שום להמון פשטידות, הרהרתי ברות המקראית. חשבתי עליה באור אחר, מנקודת מבטי כיום, עם יותר הבנה, מה
כך נפגשנו: אחת ההמלצות של חן הייתה לדבר עם שרית. באווירת השבוע האחרון, היה נראה לי די טבעי לדבר עם מישהי שעוסקת בקולנוע, בימוי, הפקות
כך נפגשנו: השבוע הבחירה של המרואיינות, הגיעה מתוך המלצות של הנשים שאותן ראיינתי. כך יצא שאני נשארת באותו מעגל של העולם הדתי-חרדי, ופוגשת אותו מזויות שלא
כך נפגשנו: רחלי שראיינתי שבוע שעבר הכירה לי את יעל. היה לי מעניין מאד לדבר עם מישהי שגם חיה סביב פרויקט פייסבוק, חצי מהראיון היה
כך נפגשנו: נפגשנו השבוע בבית קפה, בכלל לדבר על משהו אחר, אבל קרן אמרה באגביות, משהו על זה שהיא עבדה ב BBC . ‘סליחה איפה?’ שאלתי,
כך נפגשנו: תמר, הילה ועמליה המליצו לראיין את חדוה. כל אחת אמרה את אותו הדבר ‘ראייני אותה, היא נהדרת’. והנה עכשיו הגיע זמננו. את הראיון
כך נפגשנו: פגשתי את נעה בפרויקט, ובתוך הסט הזה של האנשים החדשים שהכרתי, נעה מייד בלטה עם המתיקות שלה. מחייכת, צוחקת, אופטימית. אתמול שהייתי בעצמי במוד
כך נפגשנו: הסיפור של רחלי מאד נגע בי, כיוון שהוא מספר לי דברים שראיתי בעיניי – מערכות חינוך שמפתחות נוקשות למי שמביע קול אינדווידואליסיטי, יציאה מהמסלול.
כך נפגשנו: שוחחתי עם מרלין כשהיא בדרך לראיון אצל לונדון וקירשנבאום, על ספר שהוציאה העוסק בקולנוע חרדי. שמתי לב שאף פעם לא חשבתי ‘אלו סרטים
כך נפגשנו: את יהודית פגשתי בשיעורי ציור אצל כלנית, לפני כמה שנים. רציתי לדבר איתה על משפט שאמרה על איך שהיא אוספת אנשים יקרים לליבה
כך נפגשנו: הייתי בהופעה החדשה של בת שבע ‘שדה 21’. בתחילת ההופעה הייתי די מוטרדת, ניסיתי למצוא את הסיפור מהתכנייה, בעולם המופשט על הבמה. באיזה
כך נפגשנו: במדורה של הילדים, ממש ליד העגלה של שרון עם הבייבי החדשה, התפתחה אותה שיחה מוכרת, בין כמה אמהות, על זה שאין הוראות הפעלה
כך נפגשנו: את סנה אני מכירה מהעבודה יחד. יש לה מבטא (מדהים!) שמסגיר מייד שהיא לא מפה. אבל גם מבלי לשמוע אותה, אפשר להרגיש שהנימוס,
כך נפגשנו: חן שלחה לי מייל בעקבות ראיון עם מיקה, עם המלצות למרואיינות. מכולן, דווקא עניין אותי לראיין אותה.. יכולתי לדבר עם חן על הכל.
כך נפגשנו: את גלי אני מכירה מעבודתנו המשותפת בעולם של שינוי חברתי. אני יודעת שזה נושא חשוב לה. עם זאת, הופתעתי לשמוע שגלי גרה בקיבוץ
כך נפגשנו: ישבתי עם עופרי בבית קפה. דיברנו על הנוער של המחר, ועל כמה חזק יצא הקפה. פתאום נכנסה גילי. עופרי נתנה מרפק: ‘דברי איתה,
כך נפגשנו: לפעמים בתוך הראיונות אני מחפשת למתן. אחרי המפגש העצמתי אתמול, עם אושרית, חיפשתי לשחרר קצת ולצחוק. מייד עלתה לי ההמלצה לראיין את אפרת.
כך נפגשנו: האופוריה סביב ההיריון, (שלא נדבר על הלידה וגידול הילדים), משכיחה לפעמים שיש מקרים אחרים. זה נשמע מאד פשוט. רוצה ילד? תעשי! רק אחרי