
יום 328 ליאור, להסכים, להיות
כך נפגשנו: בוקר אפור של יום גשם, אני נוסעת ל'טוסקנה של ישראל’, בדרך לעמיקם, לפגוש את ליאור. אני עוצרת כל מטר בערך, לצלם את העננים,
יום האישה שנת 2011 אני מתחילה פרויקט ראיונות. בתוכנית לראיין 365 נשים, ולהעלות לבלוג מידי יום במשך שנה שלמה. אלו ימים שהמדיה החברתית רק החלה, היו מעט בלוגים, וכאמא צעירה הרגשתי שחסר לי ידע אמיתי, כזה שאין בעיתונים, ששם השמיעו בעיתונות הכלכלית את אותן נשים בודדות שהצליחו, ובמוספי השבוע את אלו שהחיים ריסקו אותן, רציתי אמצע. רציתי להבין איך לחיות פה, כאישה.
על מה נדבר? על מה שיגיע, בלי שאלות מובנות. תמיד אמרתי ש"לכל אישה יש לפחות סיפור אחד ששווה לשתף, או מיליון". באמת רוב הנשים היו מופתעות בהתחלה שאני רוצה לראיין אותן. אולי 95% מהן התחילו את השיחה בשאלה "מה את רוצה לשמוע? מה מיוחד בי?"
לא היה לי מושג. לרוב לא ידעתי עם מי אני מדברת, בת כמה היא, איך היא נראית. בכוונה בחרתי לא לדעת כלום פרט לשם שלה, לנקות את השיפוט שנמצא בעיניים של כולנו. מה שעלה היה אותנטי לגמרי, וגם לא מה שהאישה רגילה לספר על עצמה. מה שנאמר, נכתב ועלה ללא עריכה מיוחדת לבלוג, יום אחרי יום.
בזכות הפרויקט, קבלתי 365 זוויות שונות ומגוונת על החיים, מנשים מכל המגזרים והגילאים פה בארץ וקצת מחו'ל. נוצר שיח מקורי שעדין לא פגשתי פה קודם, אישי, רגשי, שיתופי, מסקרן, מלמד, ובעיקר קהילה גדולה שיצרה חיבורים הקיימים עד היום.
בסיום הפרויקט קיימנו פיקניק גדול עם הנשים, ואני המשכתי להרצאות על הפרויקט במקומות רבים, בהם כמעט רוב מוסדות האקדמיה בארץ, גם באוקספורד וב – UCLA באנגליה. בארץ לימדתי כמה סמסטרים במכללה למנהל, פרויקט המבוסס על המודל הזה.
כך נפגשנו: בוקר אפור של יום גשם, אני נוסעת ל'טוסקנה של ישראל’, בדרך לעמיקם, לפגוש את ליאור. אני עוצרת כל מטר בערך, לצלם את העננים,
כך נפגשנו: כשראיינתי את בילי הרגשתי שאני מכינה לסנדלר נעליים. בילי עצמה מראיינת אנשים בלי סוף בשלל עיסוקיה, זה היה ניכר בשיחה ובהובלה שלה. גלשנו,
כך נפגשנו: אחרי שטפת סיפרה לי שהיא חיה באוטובוס, נזכרתי בחגית, שפעם מזמן הזכירה בשיחה קצרה שהייתה תקופה שהיא גרה במערה ליד ירושלים. זה מייד
כך נפגשנו: לפני שבוע הרצאתי מול קבוצה על מדיה חברתית ואנשים עם מוגבלויות. פתחתי את ההרצאה בזה שסיפרתי שאנחנו לרוב לא מכירים את האוכלוסיה המוגבלת,
כך נפגשנו: הראיון אתמול, גרם לי לרצות לדבר עם יעל. יעל, היא-היא האישה שמייצגת את החלום של שירלי, של ארץ ישראל היפה. יש לה שתי
כך נפגשנו: הראיון עם שירלי החזיר אותי לתמונות ילדותי המוקדמת, שיש בצהריים יושבים עם שירונים על המרפסת ומזייפים בקולי קולות ‘ארץ ארץ’ ומגוונים עם 'אוי
כך נפגשנו: כמה מקסים להתקשר למישהי ולשמוע שהיום זה יום הנישואים שלה ה – 16 שלה. עוד יותר מקסים שהיא נשמעת כל כך מאושרת ונרגשת
כך נפגשנו: אם הייתי מכירה קצת לפני הראיון את טפת, בטח הייתי מתמקדת בראיון בעובדה שטפת, שגדלה בצפון תל אביב, בילתה חלק נכבד מחייה כשהיא
כך נפגשנו: אלזי בטח הייתה רוצה שנקרא לראיון ‘אלזי מרציפן’, על שם חיבתנו המשותפת לממתק האהוב הזה. סוף סוף היה לי עם מי לחלוק אינסוף
כך נפגשנו: היו לי הרבה תוכנית לבוקר שראיינתי את לורי. בעיקר תכננתי לסיים את העבודה שהצטברה. בסוף לבייבי הקטנה שלי ולוירוס שקפץ לבקר, היו תוכניות
יום 318, פרדקה. זו אני פרדקה כך נפגשנו: שיחה קצרה עם אישה גדולה, וזה ממש לא עניין של הגיל. נכון פרדקה כבר בת 82, אבל
יום 317, מרים. לא על האוכל לבדו? כך נפגשנו: אם נסיק מתוכניות הטלוויזיה, נראה שחבל לשלוח את הילדים לבית הספר, חוגים, הרחבת אופקים.. מה שהם
יום 316, פאני. מציאות יוצרת מחשבה כך נפגשנו: אתמול שמעתי באוטו חצי שיחה בגל"צ. אמא אחת סיפרה על הזעזוע שגילתה ששני הילדים התאומים שלה, נולדו
יום 315, שירלי. דע את עצמך, ובהצלחה כך נפגשנו: שירלי אומרת שאני ממילא משתקפת בראיונות כאן, אז אם לא אכפת לכם אני רגע לוקחת מקום
יום 314, טל. חוגגת, בערום. כך נפגשנו: הרצף של הראיונות האחרונים גורם לי לחשוב שמה שאנחנו מחפשים כמבוגרים זה בעיקר לחזור להרגיש כמו ילדים. חופשים,
יום 313, דפנה. ניה תניעי כך נפגשנו: רגע אחרי שהעליתי את השיחה עם איריס על ה'בוטו’, הגיעה דפנה. התחלנו שיחה ומסתבר שגם היא רוקדת, רוקדת
יום 312, תמר. שיחה של אחר הצהריים כך נפגשנו: השיחה עם תמר הרגישה לי כמו שיחה על תה של אחר הצהריים. שיחה קצרה ונינוחה, על
כך נפגשנו: אחת הסיבות שאני כל כך נהנית לעשות את השיחות האלה, היא הלימוד שיש כל כך הרבה דרכים לאושר, ולהגעה לנחלה ולמנוחה. גם דרך