
יום 274, הדר. נייר הלקמוס של החיים
כך נפגשנו: יש נשים שאני ‘דגה’ במרחבי הרשת, ככה גם עם הדר. נתקלתי במשהו שכתבה, שבתחושה אני זוכרת שמאד אהבתי, והשם נרשם. בכלל יש לי
יום האישה שנת 2011 אני מתחילה פרויקט ראיונות. בתוכנית לראיין 365 נשים, ולהעלות לבלוג מידי יום במשך שנה שלמה. אלו ימים שהמדיה החברתית רק החלה, היו מעט בלוגים, וכאמא צעירה הרגשתי שחסר לי ידע אמיתי, כזה שאין בעיתונים, ששם השמיעו בעיתונות הכלכלית את אותן נשים בודדות שהצליחו, ובמוספי השבוע את אלו שהחיים ריסקו אותן, רציתי אמצע. רציתי להבין איך לחיות פה, כאישה.
על מה נדבר? על מה שיגיע, בלי שאלות מובנות. תמיד אמרתי ש"לכל אישה יש לפחות סיפור אחד ששווה לשתף, או מיליון". באמת רוב הנשים היו מופתעות בהתחלה שאני רוצה לראיין אותן. אולי 95% מהן התחילו את השיחה בשאלה "מה את רוצה לשמוע? מה מיוחד בי?"
לא היה לי מושג. לרוב לא ידעתי עם מי אני מדברת, בת כמה היא, איך היא נראית. בכוונה בחרתי לא לדעת כלום פרט לשם שלה, לנקות את השיפוט שנמצא בעיניים של כולנו. מה שעלה היה אותנטי לגמרי, וגם לא מה שהאישה רגילה לספר על עצמה. מה שנאמר, נכתב ועלה ללא עריכה מיוחדת לבלוג, יום אחרי יום.
בזכות הפרויקט, קבלתי 365 זוויות שונות ומגוונת על החיים, מנשים מכל המגזרים והגילאים פה בארץ וקצת מחו'ל. נוצר שיח מקורי שעדין לא פגשתי פה קודם, אישי, רגשי, שיתופי, מסקרן, מלמד, ובעיקר קהילה גדולה שיצרה חיבורים הקיימים עד היום.
בסיום הפרויקט קיימנו פיקניק גדול עם הנשים, ואני המשכתי להרצאות על הפרויקט במקומות רבים, בהם כמעט רוב מוסדות האקדמיה בארץ, גם באוקספורד וב – UCLA באנגליה. בארץ לימדתי כמה סמסטרים במכללה למנהל, פרויקט המבוסס על המודל הזה.
כך נפגשנו: יש נשים שאני ‘דגה’ במרחבי הרשת, ככה גם עם הדר. נתקלתי במשהו שכתבה, שבתחושה אני זוכרת שמאד אהבתי, והשם נרשם. בכלל יש לי
כך נפגשנו: אמנם הראיון היה קצר, אמנם יש ניחוח התרסה, אבל אני לגמרי מבינה על מה יהודית מדברת, שהיא אומרת ‘חופש’, כשהיא לא מוכנה להיות
כך נפגשנו: אנחנו יכולים לחיות בחוסר צדק, להעלים עין מהעוולות שיש פה, עד שיום אחד הדברים נוגעים לנו, ואז הרצון לצעוק את העיוות, לשנות, פורץ
כך נפגשנו: לפני כיפור, שראיינתי את אניצ'ה היא הזכירה את איה חברתה בקליפורניה, שלומדת ומלמדת ‘תקשורת לא אלימה’. בדרך כלל המושגים האלו עטופים במין אידיאולוגיה
כך נפגשנו: את הפתיח לראיון אני מחליטה להקדיש דווקא לסוף השיחה, שמבחינתי זה העניין שמסובב הכל – יש לילדים מין משחק שאם לוחצים על כפתור, קופצת
כך נפגשנו: יש לי חולשה לשליחויות. כבר דברנו על זה פה. המילה ‘שליחות’ מהלכת עליי קסם. לחיות בין זרים, שפה שונה מתנגנת באוזניים, סופרמרקט מלא ב'תוצרת
כך נפגשנו: הרושם הכי חזק שלי מורדה, הוא הרב-גוניות שעוטפת אותה. אם הייתי ארכיאולוגית של בני אדם, וודאי לא הייתי מפסיקה לגלות בה עוד שכבות.
כך נפגשנו: יהודית, אמרה לי כשנפגשנו, שכל אישה שהיא פוגשת בחיים, והיא נכנסת לה ללב, היא מצרפת אותה למחרוזת הפנינים על צווארה. מאד אהבתי את
כך נפגשנו: התקשרתי לענבל רגע אחרי שהעליתי את הראיון שרי. “מאיפה את מכירה את שרי?” היא שואלת “אנחנו חברות ותיקות, הבן שלה היה בגן של
כך נפגשנו: חלק מהבגרות שלנו כאנשים, זה להקשיב לעצמנו, ולשחרר את הקולות הפנימיים של הקהל שגר אצלנו בראש. זה לא פשוט. יש מי שיגיד שזו
יום 264, שרה. הסיפור שאינו נגמר כך נפגשנו: כנראה שהנושא של השבוע הזה הוא משפחה, אחרת אי אפשר להבין את רצף הראיונות בנושא, ורק התחלנו..
כך נפגשנו: בקצה אחד של העולם, קצה משובח יש לומר – ניו יורק, יושבת בחורה, אנדראה, ובאופן מקרי מוצאת עצמה נסחפת אחר פרויקט – לצלם
כך נפגשנו: לליאורה הגעתי דרך יורם מהסיפריה. הוא סיפר לי שליאורה היא ממשפחת סמסונוב המפורסמת שהקימה את חדרה, ושאביה בתחילת דרכו בארץ, שירת כשוטר בריטי
כך נפגשנו: ממש רציתי לדבר עם עדי על זה שהיא מהנדסת חשמל. תכננתי ‘שתכף נגיע לזה..’, אבל זה לא קרה. נסחפנו לתוך שיחה מלאת הזדהות
כך נפגשנו: הבוקר לא היה לי ראיון מוכן וגם לא היה לי זמן או חשק להתחיל לפתח שיחה מעמיקה. רציתי משהו קליל, בכל זאת מוקדם
כך נפגשנו: בשיר ‘מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול?’ בברירת מחדל של התשובות היה משהו ברור, רופא או טייס או צייר. לא הייתה אופציה של
כך נפגשנו: לא מזמן הסתכלתי על הנשים שכבר הופיעו עד כה ופתאום שמתי לב שאין שום אישה מהעדה האתיופית. זה לא שאני האו"ם ומחפשת ייצוג
כך נפגשנו: עם ציפי קרה לי דבר שעוד לא היה לי בפרויקט. הראיון הוא כמעט ולא מספר עליה, אלא על חברה שלה דינה. חברה חדשה